ע"פ 6468/07 מיכאל סובולב נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.7.07 בב"ש 91072/07 (כבוד השופט ד' רוזן ), בגדרה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שנגזר עליו בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ביום 7.3.07.

1.

ביום 26.9.06 הורשע המערער, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בבית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כבוד השופט ג' נויטל ) בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה; חבלה במזיד ברכב; גניבה מרכב והחזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיפים 413ו, 413ה, 413ד(א) ו-413 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ת"פ 2830/06). כן הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות המבחן לעניין העונש, וביום 27.12.06 הוגש תסקיר כאמור. על פי התסקיר, החל מחודש נובמבר 2006, עומד המערער בקשר עם שירות המבחן ואף מוסר בדיקות שתן לאיתור סמים באופן קבוע. התרשמות שירות המבחן היא שהסתבכותו של המערער עם החוק קשורה לשימוש בסמים ולצורך לממנם.

עוד סבר שירות המבחן, כי נוכח התייצבות מצבו של המערער והצלחתו להימנע משימוש בסמים כיום, שליחתו למאסר בעיתוי הנוכחי עלולה לגרור נסיגה במצבו, ולפיכך הומלץ על עונש שיאפשר המשך תפקודו הנוכחי והעמדתו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

2.

ביום 7.3.07 נגזר דינו של המערער. בית המשפט השית על המערער שמונה חודשי מאסר בפועל בגין העבירה הנוכחית, ואף הפעיל מאסר על תנאי של שמונה עשר חודשים תלוי ועומד נגדו, כאשר ארבעה חודשים מתוך העונש הנוכחי חופפים למאסר על תנאי שהופעל. עונש המאסר לריצוי בפועל הועמד אפוא על עשרים ושניים חודשים. כן נגזרו על המערער תשעה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, ותשעה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון, לרבות ניסיון. בית המשפט נימק את גזר דינו בחומרת העבירות שביצע המערער; בעובדה כי המערער הורשע בעבר בגין ביצוע עבירות דומות, והעבירות דנן בוצעו כאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו; ובספקנותו של שירות המבחן באשר ליכולתו של המערער לשמר את גמילתו לאורך זמן, בשל הסתייגותו ממסגרת טיפולית. במעמד גזר הדין, לבקשת המערער, עיכב בית המשפט את ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 21.3.07, בכפוף לערבויות ולהפקדת דרכונו.

3.

ביום 18.3.07 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הודעת ערעור על גזר הדין. המערער טען, כי העבירות נושא כתב האישום בוצעו על רקע התמכרותו לסמים קשים, וכי למעשה נגמל מהתמכרותו, שכן לא השתמש בסמים מחודש מאי 2006; לכך הוסיף, כי הוא משתף פעולה עם שירות המבחן, ושליחתו למאסר עשויה לגרור נסיגה במצבו; כי הוא נושא את הנגיף HIV , ולכן נזקק לטיפול מיוחד אשר ספק אם יוכל לקבל בין כותלי בית הסוהר וכי העונש שנגזר עליו הינו חמור ביחס לחומרת העבירה שביצע. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. בבקשה נטען, כי מצבו הבריאותי של המערער הינו בכי רע, וכן כי סיכויי הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי הינם טובים. בית המשפט דחה את הבקשה. זאת, לאחר שקבע כי המערער ביצע את העבירות בשעה מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו; כי כתוצאה מכך, סיכויי הערעור אינם טובים וכי תקופת המאסר אשר נגזרה על המערער אינה קצרה. בסופו של דבר הורה בית-המשפט למערער להתייצב לריצוי עונשו ביום 5.8.07.

4.

מכאן הערעור שלפני, בגדרו שב ומבקש המערער לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת עליו, תוך שהוא חוזר על הטענות שנטענו בפני בית-משפט קמא. המדינה מתנגדת לבקשה. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הערעור להתקבל. ככלל, נאשם שהושת עליו עונש מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין (ראו, למשל ע"פ 5176/07 שקיראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.7.07); ע"פ 5873/07 ח'אלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.7.07); ע"פ 5774/07 חמדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.7.07)) אלא בהתקיים נסיבות שמשקלן עולה על זה של משקלו של האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של הענישה (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769 (2000) (להלן: עניין שוורץ )). יש לאזן את האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק עם אינטרס הפרט, שלא תישלל חירותו אם יתברר בדיעבד כי מאסרו היה בלתי מוצדק. גם לאינטרס זה היבט ציבורי, שכן כאשר מתברר בדיעבד כי לא הייתה הצדקה לכלוא אדם, עשוי הדבר להביא לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. על בית המשפט לאזן בין השיקולים הנזכרים, וליתן להם את המשקל היחסי ההולם ( עניין שוורץ , עמ' 270-266)).

במקרה שלפנינו מצאתי – מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, והגם שלפני המערער ניצבת משוכה גבוהה בשל כך שביצע את העבירות המיוחסות לו כשמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו – כי אין לומר שערעורו על חומרת העונש חסר סיכוי. זאת נוכח המלצת שירות המבחן לגזור עונש שיאפשר המשך תפקודו של המערער והעמדתו בפיקוח, ותהליך גמילה מסמים עליו עומד שירות המבחן בתסקיריו (לענין משקלו של תהליך

טיפולי בבקשה לעיכוב ביצוע השוו: דברי השופטת א' פרוקצ'יה , בע"פ 5288/06 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.7.06), פסקה 7 להחלטה, ראו גם ע"פ 9122/05 שובין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.9.05); ע"פ 8092/07 חביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.04)). כידוע, גמילה מסמים, ופתיחת פתח לשיקום העבריין כפועל יוצא, הינה רכיב בעל משקל במדיניות הענישה הנוהגת (ראו, למשל, ע"פ 4041/06 אשורוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.11.06); ע"פ 8087/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.2.06)). לכך יש להוסיף את נסיבותיו האישיות של המערער, והיותו נשא HIV

וצהבת נגיפית.

באיזון הכולל מצאתי אפוא – בנסיבות שלפנינו – כי יש ליתן למערער את יומו לפני ערכאת הערעור קודם לריצוי עונשו. לפיכך, הערעור מתקבל. עונש המאסר שנגזר על המערער בת"פ 2830/06 יעוכב עד להכרעה בע"פ (ת"א) 70599/07, בכפוף לתנאים הבאים:

א.

המערער ישהה במעצר בית מידי יום החל מהשעה 23.00 ועד השעה 07:00.

ב.

המערער יעמוד בפיקוח שירות המבחן עד להכרעה בערעורו.

ג.

תנאי השחרור בערובה שנקבעו על ידי בית משפט השלום יעמדו בעינם, ותיווסף להם ערבות צד ג' נוספת בסך 20,000 ש"ח שתופקד עד ליום 8.8.07.