ע"פ 5774/07 נדם חמדאן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 20.2.06, בשעות הבוקר, התגלע סכסוך בין מוסטפא אבו-דיאב, שכנו של המערער (להלן: המתלונן), לרים אבו-דיאב, גיסתו. בשלב כלשהו הגיעה אמה של רים לביתו של המערער, וביקשה את עזרתו, ובעקבות כך הוא הגיע כשהוא נושא עמו סכין, עלה לגג ביתו של המתלונן, ובין השניים התפתחה תגרה שבמהלכה נעץ המערער סכין בצווארו של יריבו. בניסיונו לשלוף את הסכין, נפצע המתלונן גם בידו. על פי הנטען בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי, גם המתלונן לא טמן את ידו בצלחת, ודקר את המערער בידו וגרם לו לחתך בווריד שהצריך ניתוח.

בגין מעשה זה הועמד המערער לדין, ולאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סע' 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך נדון המערער ל-36 חודשי מאסר, תשעה חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 1,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח.

הערעור הוגש מלכתחילה גם כנגד ההרשעה, אולם בפתח הדיון בפנינו הודיענו עו"ד זילברברג כי שולחו החליט לצמצם את ערעורו לעונש בלבד. עם זאת, וכדי להסיר כל ספק נוסיף, כי הרשעת המערער בדין יסודה, באשר היא נסמכת לא רק על עדותו של המתלונן, כי אם גם על דבריהם של אחרים ( נאסר מוחמד

בהודעה ת/19 ואחמד ג'ילד , אביה של רים), שראו אותו מגיע לזירה מזוין בסכין ועולה לגג בו שהה המתלונן.

באשר לערעור כנגד העונש – המערער חטא בעבירת אלימות חמורה, שלמרבה המזל לא הסתיימה בתוצאה קשה פי כמה. הוא החליט להתערב בסכסוך לא לו, ולצורך כך עשה שימוש בסכין, אותה נעץ בצווארו של יריבו. זו התנהגות קשה, אשר היתה חייבת לזכות בתגובה עונשית הולמת הכוללת כליאה לתקופה ממושכת. אין ספק, מאסרו של המערער מהווה הכבדה ניכרת על בני משפחתו, ובעיקר על אשתו וילדיו. אולם, אנו סבורים כי על כך ניתנה הדעת בערכאה קמא, ומכל מקום התוצאה אליה הגיעה הנה מאוזנת וראויה.

אשר על כן, הערעור נדחה.