פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
5176/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
קוסאי שקיראת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין
בשם המבקש:
עו"ד מאהר חנא
החלטה
מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' נועם) מיום 8.5.07 במסגרת ת"פ 2165/06.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי המייחס לו עבירה של ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות , לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה המיוחסת לו וביום 8.5.07 גזר עליו עונש של 22 חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע. בגזר דינו התייחס בית המשפט אל חומרתה של עבירת ניסיון השוד שביצע המבקש, ביחד עם שני שותפיו ולכך שהניסיון לא צלח אך בשל נסיבה שלא היתה בשליטתם. יחד עם זאת, התחשב בית המשפט בגילו של המבקש, בחרטה שהביע ובנסיבותיו האישיות ובשל כך לא הטיל עליו את העונש המקסימלי שביקשה המשיבה במסגרת הסדר הטיעון, שעמד על שנתיים מאסר בפועל.
על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה. כמו כן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק הדין בערעור. לטענתו, סיכויי הערעור הינם גבוהים היות והעונש שהוטל על המבקש הינו חמור בהתחשב בחלקו בפרשה, בנסיבותיו האישיות ובהמלצת שירות המבחן להטיל עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. כמו-כן, טוען המבקש כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך במידה ולא תתקבל בקשתו וכי תחילת ביצוע העונש עלולה לייתר את הערעור עקב טענתו העיקרית בערעור לפיה שגה בית המשפט קמא כשהחליט לא להטיל עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.
מנגד, מבקשת באת-כוח המשיבה לדחות את הבקשה. לדעתה סיכויי הערעור אינם גבוהים וזאת בעיקר לאור העובדה שהמבקש נתן את הסכמתו להסדר הטיעון.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מייד לאחר מתן גזר הדין (ראו למשל בש"פ 3360/91 אבו ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים מיוחדים אשר יתקיימו בהם נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה
(ראו ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (3) 769 (להלן: עניין שוורץ ).
בענייננו, לא השתכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. המבקש הסכים להסדר הטיעון, ביודעו כי העונש המקסימלי אותו תבקש המשיבה עומד על שנתיים מאסר. בית המשפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש ולכן הטיל עליו עונש שהינו פחות חמור מהעונש אותו ביקשה המשיבה. בנסיבות אלו הסיכויים להתערבותו של בית משפט זה בעונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון אינם גבוהים. בנסיבות אלו, ולאור העובדה שמדובר בתקופת מאסר ארוכה אשר אין חשש כי המבקש יסיים לרצותה בטרם יישמע הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.
אשר-על-כן, הבקשה נדחית.
על המבקש להתייצב ביום 19.7.07 לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ"ט בתמוז התשס"ז (15.7.07).
ש ו פ ט