פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
9177/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מאמון קסקס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.11.09 בת.פ. 11731-05-09 שניתן על ידי כבוד השופט א'
שיף – סג"נ
תאריך הישיבה:
א' בכסלו התש"ע (18.11.2009)
בשם המבקש:
עו"ד ראוף ח'טיב; עו"ד יוסף אסדי
בשם המשיבה:
עו"ד אוהד גורדון
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק פלילי 11731-05-09 מיום 15.11.2009, עד לבירור הערעור שהגיש המבקש על גזר הדין בפני בית משפט זה (ע"פ 9299/09).
נגד המבקש ואדם נוסף הוגש כתב אישום מתוקן, בו יוחסו למבקש עבירה של קשירת קשר לעשות פשע, לפי סעיף 499(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ארבע עבירות של הצתה, לפי סעיף 488(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.
על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 27.4.2009, קשר המבקש עם אחמד סאמי מנאע (להלן: אחמד ), להצית כלי רכב השייכים לכאיד קדאח ולאחד המכונה "שייח נור". ביום 28.4.2009, הצטיידו השניים בחומר דליק, הגיעו במכוניתו של המבקש לבית משפחת כדאח והציתו את מכוניתו של איאד קדאח. לאחר מכן, הוצתו שלוש מכוניות נוספות, כאשר המבקש נהג במכוניתו ואילו אחמד ירד ממנה בכל פעם וביצע את ההצתות.
ביום 12.7.2009 הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו. מתסקיר שירות המבחן אשר הוכן בהוראת בית המשפט המחוזי עלה, כי המבקש טוען לנטילת חלק פסיבי וזניח בלבד במקרי ההצתה וקצינת המבחן חשה "העדר כנות מלאה בדבריו... בכל הקשור לנסיבות מעורבותו בעבירות". היא התייחסה הן לאלמנטים החיוביים והן לאלמנטים השליליים באישיותו של המבקש ונמנעה מלהציע מסגרת טיפולית עבורו, עקב היעדר מוטיבציה מצידו ליטול בכך חלק. המלצת שירות המבחן הייתה להסתפק בהטלת עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.
ביום 15.11.2009 גזר בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' שיף ) את דינו של המבקש והשית עליו עונש של שלוש שנות מאסר בפועל; שנה אחת של מאסר על תנאי; וכן פסילת רישיון הנהיגה למשך שנה. בית המשפט הדגיש את חומרת התנהגותו של המבקש אשר היה מעורב בביצוע בצוותא של הצתת ארבעה כלי רכב באישון לילה וקבע לנוכח הסיכון הטמון במעשים אלה, כי לא ניתן לאמץ את ההמלצה השיקומית של שירות המבחן. מאידך, נשקלו גם הנסיבות המקלות של המבקש – גילו הצעיר; היעדרו של עבר פלילי; ההודאה בכתב האישום והבעת החרטה על המעשים; הנזק הקטן שנגרם למכוניות המוצתות והחובבנות שבביצוע העבירות; העובדה שלא מדובר בארבעה מקרי הצתה נפרדים לחלוטין ולבסוף, גם נסיבותיו האישיות.
על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור בפני בית משפט זה (ע"פ 9177/09) ובגדרו גם בקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי.
לטענת בא כוח המבקש, המבקש נדון אמנם לעונש מאסר ממושך, אך הסיכויים לקבלת הערעור טובים מאוד, זאת לנוכח התעלמותו של בית המשפט מן הנסיבות המקלות בתיק – בין השאר, המלצת שירות המבחן והיעדר עבר פלילי. עוד מציין הוא, כי המבקש לא הפר את תנאי השחרור ממעצר עד תום ההליכים עד למתן גזר הדין, והמשיבה לא העלתה טענות בדבר מסוכנותו.
מנגד טען בא כוח המשיבה, כי בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, אין זה סביר שתקופת המאסר בפועל תקוצר באופן משמעותי, וודאי שאין סכנה לריצוי מאסר שווא בעקבות הדיון בערעור.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מייד לאחר מתן גזר הדין (ראו למשל ע"פ 6458/07 ברדע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.7.2007)). עונש מאסר יעוכב רק במקרים מיוחדים, כאשר משקל הנסיבות בתיק גובר על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש המאסר (ראו ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ ).
במקרה שלפניי לא מצאתי נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל שבהלכת שוורץ . על אף עברו הפלילי הנקי של המבקש ועמידתו בתנאי השחרור, העבירות בהן הורשע חמורות, הערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד, תקופת המאסר המשמעותית שנגזרה עליו מקימה חשש להימלטותו מן הדין ולבסוף, לאור הטענות שהועלו בפניי ונימוקיו של בית המשפט המחוזי, אינני סבור כלל ועיקר, כי סיכויי הערעור טובים (השוו שם, בעמ' 282-277).
אשר על כן הבקשה נדחית.
ניתנה היום, א' בכסלו התש"ע (18.11.2009).
ש ו פ ט