ע"פ 3011/07 ימין אדרי נ. מדינת ישראל

1.

שני המבקשים שבפני הורשעו בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות רצח במזיד לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, שוד בחבורה וקשירת קשר לביצוע פשע.

השניים, ועמם נוספים, קשרו קשר לשדוד את המנוחה שרה דוד ז"ל בביתה שבלוד, לאחר שהתברר לחבורת הקושרים כי המנוחה ובעלה מחזיקים בביתם כסף מזומן, זהב ותכשיטים.

ביום 15.4.04 גרמו ליציאת בעלה של המנוחה את הדירה בתואנת שוא, השניים נקשו בדלת הדירה בה נותרה המנוחה, לשאלתה מעבר לדלת הזדהו כאנשי "עמידר", ומשפתחה להם המנוחה את הדלת תפסו אותה, כיסו את עיניה, סתמו את פיה בחוזקה, הפילו אותה ארצה, התישבו עליה ושדדו תכשיטים מגופה. תוך כדי כך, שני קושרים אחרים נכנסו לדירה ושדדו את תכולתה.

המנוחה נפטרה כתוצאה מהאחיזה בה וחניקתה על ידי המבקשים תוך חסימת דרכי הנשימה שנגרמה עקב אחיזתם בה.

בגזר הדין הוטל על כל אחד מהמבקשים עונש מאסר עולם וחיוב לפצות את עזבון המנוחה בסכום של 50,000 ש"ח.

השניים מערערים בפני בית משפט זה על הרשעתם בעבירת הרצח (אין הם כופרים בעבירת השוד), ובפני בקשותיהם לעיכוב ביצוע החיוב בפיצוי הכספי עד להכרעה בערעור.

2.

ככלל, משקבע בית משפט, בגדרו של גזר דין, חובת פיצוי כספי שיפצה הנאשם המורשע את קורבנות מעלליו, אין בהגשת הערעור כשלעצמו כדי לעכב ביצוע חיוב כספי זה.

בעניין דנן העילה לחיוב המבקשים בפיצוי נעוצה בהיבט הכספי הגלום בעבירת השוד בחבורה והקשר שקשרו מלכתחילה לביצועו. המבקשים שבפני אינם מערערים כלל על הרשעתם בעבירות אלה, כי אם על הרשעתם בעבירת הרצח במזיד.

די בטעם זה לדחיית בקשתם. סכום הפיצוי בו חוייב כל אחד מהם אינו אלא ביטוי סמלי בלבד לעוצמת הפשע והנזק הכלכלי שגרמו בעקבותיו לבעלה של המנוחה שנקטלה על ידם. מניעיהם ומטרותיהם היו מלכתחילה לביצוע השוד והגזילה.

בהינתן כל אלה, לא מצאתי כל ממש בבקשותיהם לעיכוב ביצוע חיובי הפיצוי הכספי שהוטלו עליהם, ואני דוחה את הבקשות.