ע"פ 3021/18 סארי שיבלי נ. הועדה לתכנון ובניה גליל מזרחי

ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שאן בשבתו בבית משפט השלום בטבריה (השופט י' נבון ) מיום 28.3.2018 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

נגד המערער הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ביום 8.2.2018, בטרם החל בירורו של ההליך, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מן הטעם שהמותב טיפל בעבר במסגרת הליך אחר בבקשה להוצאת פקודת מאסר ביחס למערער. ביום 15.2.2018 נדחתה בקשת הפסלות. בפתח דיון ההקראה בהליך מושא הערעור דנן ביום 26.3.2018 טען המערער – שאינו מיוצג – כי טרם קיבל את חומר הראיות בתיק ועל כן אינו יכול להשיב לאישום. בית המשפט הורה על דחיית דיון ההקראה ליום 30.4.2018, והטעים כי המערער "מאשים שלא כדין את המאשימה ואת העוסקים בדבר במשרדי המאשימה, בכך שחומר הראיות אינו ברשותו על אף שזו חובתו לפעול לקבלתו זמן סביר לפני הדיון. הנאשם [המערער] מתחכם ומסרב להשיב לאישום". בית המשפט השית על המערער הוצאות בסך 300 ש"ח לאוצר המדינה. למחרת היום הגיש המערער בקשה נוספת לפסילת המותב בה הלין על ההחלטה מיום 26.3.2018, וטען כי בית המשפט "שקרן כרוני ובעל אופי מפוקפק". גם בקשה זו נדחתה ביום 28.3.2018 בהחלטה קצרה בה צוין כי "אין עילת פסלות".

2.

מכאן הערעור שלפניי, בו טוען המערער – שאינו מיוצג גם בהליך דנן – כי לא קיבל את חומר הראיות בתיק וכי בית המשפט "שיקר" בהחלטתו מיום 26.3.2018 בכך שציין שהמערער מתחכם ומסרב להשיב לאישום. בנסיבות אלו, נטען כי קיים חשש ממשי למשוא פנים של המותב.

3.

לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענות המערער מופנות כלפי ההחלטה מיום 26.3.2018 בעניין מועדי הדיון והעברת חומרי החקירה לידיו, וברי כי אין בכך כדי להקים עילה לפסילת המותב ( ע"פ 2701/18 כרסנטי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (16.4.2018)). לכך אוסיף כי הבעת מורת רוח מצד בית המשפט על אופן התנהלותו של המערער אף היא אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כלפיו ( ע"פ 2206/18 אבו סלים נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (25.3.2018 )). העובדה המצערת שהמערער בוחר להציג את טענויו במילים בוטות ובסגנון משתלח, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו.

אשר על כן, הערעור נדחה.