ע"פ 3038/99 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בעבירות של הריגה והפקרה לאחר פגיעה, ונדון למאסר בפועל של שלוש וחצי שנים ולפסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים.

ביום המקרה, 8.1.99, בשעת ערב, נהג המערער ברכב פרטי בשטח עירוני, כשאיתו ברכב שני חברים. בהתקרבו לצומת מרומזר, האט רכב שנסע לפניו את מהירותו. על פי קביעת בית המשפט, המערער עצמו נסע אז עם רכבו במהירות של כ120- קמ"ש. כשביקש להימנע מפגיעה ברכב שלפניו, סטה המערער עם רכבו ימינה ומיד אחר כך שמאלה, תוך שהוא מאבד את השליטה על רכבו. התוצאה היתה, שפגע בצד ימין של הרכב הפרטי ואחר כך הגיע הרכב, תוך שהוא חוצה את הצומת המרומזר באור אדום, ופוגע בשני הולכי רגל - אם ובנה - שהיו על שטח הפרדה. כתוצאה מהפגיעה מצאו שני הולכי רגל אלה את מותם.

המערער מערער בפנינו הן על הרשעתו והן על גובה העונש.

דין הערעור על ההרשעה להידחות. אין עילה שנתערב בממצא של הערכאה הראשונה, על פיו נהג המערער עובר למקרה במהירות של כ120- קמ"ש. עדותם של שני עדי התביעה בעניין זה נמצאה מהימנה, תוך שבית המשפט ראה לסמוך גם על מומחיותם. אין נימוק מוצדק שנסטה ממסקנתה של הערכאה הראשונה, גם נוכח העובדה שהמומחה מטעם ההגנה לא שכנע את בית המשפט כי יש לסטות ממסקנת עדויות עדי התביעה. נזכיר עוד, שהנוסחה על פיה חישבו מומחי התביעה את מהירות הנהיגה נמצאה מקובלת גם על בא כוח המערער.

כשנהג המערער במהירות של 120 קמ"ש בשטח עירוני, כשהוא מתקרב עם רכבו לרמזור, הננו סבורים, בהסתמך על הנמקתו המפורטת של הערכאה הראשונה, שאכן הוכחה העבירה של הריגה שיוחסה למערער, לרבות הכוונה הפלילית הנדרשת בעבירה זו.

גם העבירה של הפקרה לאחר פגיעה הוכחה, נוכח העובדה שהמערער בודאי ידע והבין שכתוצאה מהתאונה נפגעו בני אדם, ועל אף זאת, עזב את המקום מבלי לברר את מצב הפצועים והלך לביתו הנמצא בסמוך.

באשר לגובה העונש, התלבטנו רבות. מצד אחד, מדובר בתאונה קשה שגרמה למות שני בני אדם. הסטיה מרמת נהיגה זהירה היתה במקרה שבפנינו סטיה רבתי. אכן, נהיגה במהירות של 120 קמ"ש בשטח עירוני טומנת בחובה סיכון רב. עם זאת, יש לזכור שבעת קרות התאונה היה המערער קטין, כחודש וחצי לפני הגיעו לגיל 18 שנים. גם נסיבותיו האישיות של המערער מיוחדות הן. על רקע קשה ידע לסלול לעצמו מסלול נורמטיבי, הוא התגייס ליחידה קרבית ושירותו הינו כהלכה על דעת הכל. עתה, הוא מצוי אחר שנת שירות אחת ומפקדיו ראו להמליץ עליו ועל התנהגותו.

וגם זאת. שאלנו את בא כוח המדינה אם קיים מקרה של עונש מאסר לתקופה של שלוש וחצי שנים לגבי קטין אשר הורשע בהריגה תוך נהיגה ברכב, ונענינו שלמיטב ידיעתו, אין דוגמה לעונש כה מחמיר. אם גם, לדעתו, ייתכן שהגיעה העת להעלות את רף הענישה.

ייתכן גם ייתכן הדבר שראוי, ככלל, להעלות הרף. אך נראה לנו, שלא כך במקרהו של המערער, על נסיבותיו המיוחדות. לדעתנו, יש מקום להקל בעונשו, בהתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות.

לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות, מתקבל הערעור על גובה העונש, ובמקום העונש של שלוש וחצי שנות מאסר יבוא עונש של שנתיים מאסר. עונש הפסילה יישאר בעינו.

ניתן היום, כז' בתמוז התשנ"ט

(11.7.99).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

החלטה

תחילת ריצוי עונש המאסר תהיה ביום 15.8.99. במועד זה על המערער להתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עד השעה 10:00.