ע"פ 3086/02 עליזה הדני נ. הבנק הבינלאומי הראשון בע''מ

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד' גלדשטיין) מיום 8.3.02, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 61763/98.

1.ביום 10.6.98 הגישה המערערת 1 תביעה נגד המשיב בגין שימוש בתיק ניירות הערך שלה שנוהל על ידי אחיה - המערער 2 - לטובת פרעון יתרות חובה בחשבונות הבנק שבבעלותה. ביום 1.3.00 התפטר ב"כ המערערת 1 מייצוגה וניהול ההליך עבר לידיו של המערער 2. בשלב מאוחר יותר צורף המערער 2 כתובע נוסף.

2.ביום 12.2.02 הגישו המערערים בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשתם טענו המערערים כי בית המשפט אפשר למשיב להפר צו לגילוי מסמכים. כן טענו המערערים, כי בית המשפט קיבל החלטות בהעדרם מבלי שניתנה להם אפשרות להגיב על בקשות המשיב ומבלי שהתקיים דיון בבקשות אלה. בכך נשללה - לטענת המערערים - זכותם לעשיית משפט צדק. המשיב התנגד לבקשת הפסילה בטענה כי אי שביעות רצון מהחלטות בית המשפט אינו מהווה עילת פסילה.

3.בית המשפט, בהחלטתו מיום 8.3.02, דחה את בקשת הפסילה, מהטעם שבקשת הפסילה לא הועלתה מיד לאחר שנודעה למערערים עילת הפסילה. בית המשפט ציין כי המערערים הגישו בקשות רשות ערעור על החלטותיו ורק לאחר שניתנו החלטות בבקשות רשות הערעור, עתרו לפסילתו. נקבע כי משיקולי מדיניות משפטית יש למנוע מבעל דין ליצור מסלול ערעור נוסף על החלטות דיוניות בדרך של בקשת פסילה. בית המשפט הוסיף וציין כי פסילתו בשלב זה, לאחר שהדיון בפניו מתנהל משנת 1998, יפגע באינטרסים של המשיב ויגרום לעיוות דין. כן קבע בית המשפט כי לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורם טוענים המערערים כי הנסיבות הבאות מלמדות על קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים בניהול המשפט וכי נבצר מבית המשפט לדון בעניינם של המערערים באובייקטיביות הדרושה:

ראשית , בית המשפט לא דחה על הסף "בקשת סרק" למתן תשובה לשאלונים ולגילוי מסמכים שהגיש המשיב; שנית , בית המשפט, בהחלטתו מיום 14.6.00, דחה את בקשת המערער למתן צו מענה על שאלון, גילוי מסמכים, עיון במסמכים ועריכת חשבונות; שלישית , בית המשפט נעתר לבקשת המשיב והורה על דחיית דיון ההוכחות בתיק, מבלי שביקש וקיבל את תגובת המערער לבקשה; רביעית , בית המשפט בהחלטתו מיום 26.10.00 בבקשת המערערת להזמנת עדים, קבע כי על המערערת לפעול לצמצום העדים המבוקשים והחיוניים להוכחת תביעתה, ובכל מקרה תחויב בהפקדת הוצאות לזימון העדים; חמישית , בית המשפט בהחלטתו מיום 20.8.01, דחה את בקשת המערער להצטרף כתובע מבלי לקיים דיון בבקשה ומבלי שניתנה למערערים זכות להשיב לתגובת המשיב; ששית , בית המשפט בהחלטותיו איפשר למשיב להפר צו לגילוי מסמכים וכן את החלטות בית המשפט פעם אחר פעם. המשיב מתנגד לערעור. ראשית, טוען המשיב, כי בקשת הפסילה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה. שנית, טוען המשיב, כי חוסר שביעות רצונם של המערערים מהחלטות בית המשפט אינה עילה לפסילת השופט.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. "עילות הפסלות", לכאורה, להן טוענים המערערים, אירעו לאורך הדיון בתיק המתנהל בפני בית משפט השלום משך כארבע שנים. הלכה היא כי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, היינו בישיבה הראשונה המתקיימת לאחר שנודעה לו עילת הפסלות, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וראו גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 663/98 זאב ויניק נ' לביבה אברהים לחאם (לא פורסם); ע"א 5397/97 יערי נ' אידיק

(לא פורסם)). המערערים לא הגישו את בקשת הפסילה מיד לאחר שנודעו להם העובדות המקימות לטענתם עילת פסלות, אלא בחרו להמתין עד הלום. די בכך, כדי לדחות את בקשתם. אף לגופם של דברים, לא מתקיימת במקרה זה עילה לפסילת בית המשפט. טענותיהם של המערערים מופנות כולן כנגד החלטות דיוניות שניתנו בעניינם במהלך השנים. בית משפט זה קבע לא אחת, כי החלטות דיוניות שאינן לרוחו של מי מן הצדדים אינן יוצרות כשלעצמן עילת פסלות. הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה הוא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס , לא פורסם, ע"א 7186/98 שלמה מלול

נ' אלברט ג'אן , לא פורסם). אפילו טוען בעל דין נגד שורת החלטות דיוניות - ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות (וראו, לדוגמא: ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ , טרם פורסם; ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ לא פורסם). המערערים הגישו בקשות רשות ערעור על מקצת מן ההחלטות המשמשות אותן בבקשת הפסלות ובערעור הפסלות - ובמסגרת זו נשמעו טענותיהם לעניין זה. אפשר שבראייתם של המערערים (אשר בחלקו הגדול של ההליך לא היו מיוצגים על ידי עורך דין) נוצר חשש, כי ההחלטות השונות שקיבל בית המשפט בעניינם מצביעות על קיום משוא פנים כלפיהם, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. לא מצאתי יסוד לטענה כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינם של המערערים, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות (ולעניין זה אין אני נצרך), הינן חד צדדיות באופן שיש בהן להקים עילת פסלות ולעורר את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים (וראו: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247, 250).

מטעמים אלה, הערעור נדחה.

המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסכום כולל של 5,000 ש"ח.