ע"פ 3121/12 אהוד כדור נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

רקע

א.

המערער הואשם בעבירת הריגה (שלושה קרבנות), ובעבירות של מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, נהיגה בשכרות, נהיגה במצב המונע שליטה בדרך ומסכן עוברי דרך, גרימת חבלה לאדם ולרכוש ברשלנות, עקיפה כשהדרך לא פנויה וסירוב לבדיקת שכרות. הפרשה הטרגית עניינה תאונת דרכים מיום 7.10.06 בה נהרגו מרדכי, מורי ואריאל חדד ע"ה, בתם עינת תבל"א נפגעה קשה וגם המערער נפצע באורח בינוני; זאת, כנקבע בהכרעת הדין בבית המשפט קמא, בעת שיצא המערער לעקיפה והתנגש חזיתית ברכב המנוחים.

ב.

הכרעת הדין – מיום 6.12.11 – פירטה על פני 77 עמודים את הראיות להרשעה, תוך סקירת כל עדות וקביעת ממצאים. לעניין העבירה העיקרית, עבירת ההריגה פורטו הנימוקים ונאמר כי היתה רשלנות רבתי בעקבות יציאה לדרך בשכרות וסטיית המערער מנתיבו בפזיזות. לגבי שאר העבירות נאמר, כי הן עולות מסקירת הראיות. לעניין השכרות נקבע כי זו הוכחה הן מן החזקה הכרוכה בסירוב המערער להיבדק והן מעדויות בדבר ריח אלכוהול שעלה מפיו והתנהגותו.

ג.

הושתו על המערער (בגזר הדין מיום 11.3.13), לאחר סקירת השיקולים השונים לחומרה ולקולה, שש וחצי שנות מאסר, 24 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי לבת עינת ולשאר ילדי המנוח בסך 80,000 ₪, פסילה מנהיגה ל-14 שנים ו-15,000 ₪ קנס.

הערעור

ד.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין כאחד. לעניין הכרעת הדין נטען מפי הסניגור המלומד בכשרונו בעיקר, כי לא הוכחה עקיפה שכן עדויות העדים בנושא זה אינן חד משמעיות. אשר לשכרות, נטען כי סירובו של המערער להיבדק כרוך בין השאר בנסיון עבר שלו, ביחס שקיבל ובזכות ההיועצות בעורך דין, וכי הריח שעלה מפיו אין די בו כשלעצמו לקביעת שכרות. באשר לעונש, נטען כי בנסיבות הוא על צד החומרה נוכח נסיבותיו האישיות של המערער, אף אם מביאים בחשבון את מגמת ההחמרה בעבירות הריגה.

ה.

המדינה תומכת בפסק הדין על שני חלקיו, ונטען כי הראיות דיין להוכיח את העקיפה, וכי נושא השכרות הוכח, כפי שקבע בית המשפט. נטען כי העונש אינו בדרגת חומרה גבוהה, על פי הפסיקה מן השנים האחרונות.

הכרעה

ו.

לאחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בפסק הדין קמא על שני חלקיו.

ז.

אשר להכרעת הדין, ענייננו במובהק בהשגה על ממצאי עובדה. המדובר – כדרך תאונות דרכים – במאורע קצר מאוד, שתוצאותיו עלולות להיות טרגיות, כמות שאירע במקרה דנא. כאמור, הכרעת הדין נדרשת לעדויות התביעה וקובעת ממצאיה על פיהן. אמנם, לא נומקו בפירוש ההכרעות למעט בעבירת ההריגה, ויש להסיקן מן הראיות, ורצוי היה לנמק יותר, אך בסופו של יום לדידנו מגבשות העדויות שנסקרו בהכרעת הדין מסה מספקת לעניין העקיפה. אך גם אילו סברנו אחרת, לא יתכן חולק שהיתה סטיה של המערער לנתיב שממול, מקום שבו אסור היה לו לעשות כן על פי התנאים ששררו, ועל סטיה זו השתית למעשה – כאמור – בית המשפט קמא את

הכרעתו. נוסיף, כי הסניגור המלומד ביקש למצוא סתירות ותהיות בדבריהם של עדי הראיה. אכן, המדובר בתאונה שאירעה בחשיכה, וברי כי ניתן להעלות תהיה כזו או אחרת. אך המסר העולה מעדויות עדי הראיה במכלולן הוא סטיה של המערער, שגם השכל הישר עשוי לראות בה סטיה לשם עקיפה, ומכל מקום די בסטיה לנתיב שממול בנסיבות כאלה כדי לגבש פזיזות ברמה הנדרשת להרשעה בעבירת ההריגה.

ח.

זאת, כשמצטרף לכך בעוצמה עניין השכרות. הסניגור הצביע כמיטב יכולתו על פגמים נטענים, שבמכלולם סבר כי על פי הנסיבות והפסיקה אין לקבוע קיומה של זו. דעתנו שונה, בגדרי מה שכתב בית המשפט קמא. השילוב בין הסירוב להיבדק, שלא השתכנענו בתקפותו, ובין העדויות הלא מעטות לעניין ריח האלכוהול והתנהגות המערער, מגבש את קיומה של עבירת השכרות. לא ראינו לנכון לקשור את הריח מפי המערער לריח החומר שעלה מכרית האויר המתפוצצת, כדברי הסניגור.

ט.

השילוב האמור אינו מניח לקבוע כי מדובר ברובד נמוך של רשלנות, כפי שנתבקשנו. לא מצאנו איפוא להתערב בהכרעת הדין.

י.

אשר לגזר הדין, איננו מקלים ראש בעונש של 6.5 שנות מאסר, אך בהתחשב בנסיבות ובתוצאות הקשות, אינו במתחם הגבוה של ענישה בתיקי הריגה רבי קרבנות הכרוכים בשכרות, שהרף בהם הועלה משמעותית בשנים אלה. חלוף הזמן בין המקרה הטראגי (אוקטובר 2006) לגזר הדין (מארס 2012) אינו עניין של מה בכך, ובודאי היתה למעצר הבית, שאמנם צומצם עם הזמן, השפעה על חיי המערער; זאת, אף שבית המשפט קמא הטיל לפתחו של המערער תרומה משמעותית לכך. אך מכל מקום, גם בהתחשב בנתון זה, ענישה זו על נהיגה בשכרות וסטיה שתוצאתה הרשעה בהריגת שלושה קרבנות ופציעת אשה נוספת אינה משמיעה חומרה לא מידתית בענייננו, ועל כן איננו רואים להתערב אף בעונש; זאת, גם נוכח עברו התעבורתי המכביד של המערער, 65 עבירות מסוגים שונים, אמנם לאורך 26 שנה (שבחלקן אף לא היה בארץ). עיקר העיקרים הוא כמובן הפרשה הקשה הנוכחית.

יא.

איננו נעתרים איפוא לערעור.