פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
4275/13 - א'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יעקב בניסטי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של
בית
המשפט
המחוזי
בנצרת מיום 27.5.13 בת"פ 11135-05-12 שניתן על ידי כבוד השופט ת' כתילי –
סג"נ
תאריך הישיבה:
י"א בתמוז
התשע"ג
(19.6.2013)
בשם המבקש:
עו"ד אבי אמר
בשם המשיבה:
עו"ד רחלי זוארץ-לוי
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 11135-05-12, כבוד סגן הנשיא ת' כתילי ) מיום 27.5.2013.
המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן:
פקודת התעבורה )); נהיגת טרקטורון בכביש והסעת אדם נוסף בטרקטורון (סעיף 69 לפקודת התעבורה); והחזקת סמים לצריכה עצמית (סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973)).
בהכרעת הדין, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש נהג בטרקטורון כאשר רישיון הנהיגה שלו לא היה בתוקף. שני שוטרים רכובים על אופנועים ביקשו ממנו כי יעצור בשולי הדרך לאור העובדה שהטרקטורון בו נהג לא נשא לוחית רישוי, אולם המבקש, אשר הבין כי מדובר בשוטרים, האיץ ונמלט מהם אל תוך העיר בית שאן, תוך כדי שהוא מסכן חיים ונוהג בפראות. לאחר מרדף נתפס המבקש, כשבכיסו סם חשיש במשקל נטו של
3.34 גרם . את קביעותיו אלה ביסס בית המשפט על סמך עדותיהם של שני השוטרים שביקשו לעצור את המבקש ועדות השוטר שתשאל את השניים. מנגד, קבע בית המשפט קבע כי גרסאותיהם של המבקש ושל נוסע שנסע איתו בטרקטורון אינן אמינות, ומלאות בסתירות – הן פנימיות והן בין שתי הגרסאות.
כאמור, ביום 27.5.2013 נגזר דינו של המבקש. בית המשפט קבע כי בגין העבירות בהן הורשע, המבקש יישא בעונש של שנתיים מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, וחילוט הטרקטורון שבו נהג. במעמד הקראת גזר הדין, נעתר בית המשפט המחוזי לעכב את מועד תחילת ריצוי העונש בשלושים ימים להגשת ערעור.
מכאן הבקשה שלפניי. במסגרתה, טוען המבקש כי יש מקום לעכב את ביצוע העונש, ממספר טעמים: נסיבות אישיות קשות; אי המסוכנות הנשקפת ממנו לאור פסילת רישיון הנהיגה שנכנסה כבר לתוקף והיעדר עבר פלילי; אורך המאסר הקצר יחסית; והעובדה שלטענתו סיכויי הערעור גבוהים.
מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. זאת, בעיקר מן הטעם שהערעור נסוב על סוגיות של ממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, בהם ככלל ערכאת הערעור לא מתערבת. כמו כן, טוענת היא כי סיכויי הערעור לעניין גזר הדין נמוכים גם כן, וזאת לאור כך שהעונש שנגזר עליו מתון וקל יחסית.
לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור שהגיש המבקש, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
כידוע, ככלל, נאשם יחל בריצוי עונש מאסר בפועל מיד עם מתן גזר הדין. בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר תאושר רק נוכח נסיבות מיוחדות, שמשקלן גובר על האינטרס הציבורי באכיפת עונש מאסר באופן מיידי (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: פרשת שוורץ )). שם נקבע כי במסגרת זאת, יש לבחון בין היתר את אורך תקופת המאסר, חומרת ונסיבות העבירה, סיכויי קבלת הערעור וטיבו, עבר פלילי ונסיבות אישיות (פרשת שוורץ , עמודים 282-277).
במקרה דנן, השתכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שמשקלן גובר על האינטרס הציבורי בכליאתו המיידית של המבקש. ראשית , אין עוררין כי מדובר בעונש מאסר בפועל לא ארוך (ראו: ע"פ 337/13 פלוני נ' מדינת ישראל (18.1.2013)).
שנית , שוכנעתי כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש על ידי הפקדת רישיון הנהיגה, זאת בנוסף לעובדה כי פסילתו כבר בתוקף. שלישית , לאור נסיבותיו האישיות הקשות כעולות מהבקשה, והיעדר עבר פלילי (ראו: ע"פ 3121/12 כדור נ' מדינת ישראל (24.4.2012)).
לאור כל זאת, ומבלי להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור, הריני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש עד למתן פסק דין בערעור. המבקש יפקיד במשטרת ישראל את רישיון הנהיגה שלו עד ליום 21.6.2013 בשעה 12:00.
ניתנה היום,
י"א בתמוז התשע"ג (19.6.2013).
ש ו פ ט