ע"פ 3127/02 מדינת ישראל נ. יוסף (בן עוזי) אליהו

השופטת ד' דורנר:

המשיב גרם בנהיגה רשלנית למות נער ביום 29.1.98, ואף לא עצר את רכבו והמשיך בדרכו. בשל מעשים אלה נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות גרם מוות ברשלנות והפקרה אחרי פגיעה. למשיב הרשעות קודמות בעבירות תעבורה והגם שנזקק לרכב לפרנסתו, אין ספק בדבר כי העונש ההולם את העבירות שביצע הוא מספר שנות מאסר.

כך גם סבר בית-המשפט המחוזי, אלא שבשל מצב משפחתי מיוחד החליט לגזור עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וכן עונש מאסר על-תנאי של שנתיים בצירוף קנס בסך 20,000 ש"ח, מבחן לתקופה של שנה ופסילת רשיון נהיגה לצמיתות.

הסתבר, כי המשיב הוא גרוש ואב לשני ילדים, שהיום הם בני תשע ושבע וחצי שנים, הגדלים ברשותו לאחר שהאם שעוסקת בענייניה סירבה לגדל את ילדיה. שליחתו למאסר בנסיבות מיוחדות כאלה, כך קבע בית-המשפט המחוזי, הייתה משאירה את הילדים ללא בית חם ואוהב, ומכאן העונש שהוטל עליו.

בערעורה על קולת העונש תוקפת המדינה את האיזון שערך בית-המשפט המחוזי בענישתו של המשיב. המדינה סבורה, כי בילדים יוכלו לטפל האם והסבתא, וכי על-כל-פנים, האינטרס הציבורי מחייב להטיל על המשיב מאסר בפועל לתקופה משמעותית.

אף אנו מסכימים שהעונש ההולם מקרה כזה הוא עונש מאסר משמעותי, אלא שאיננו רואים מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה בגדרן יותר משיוטל עונש על המשיב יוטל עונש על ילדיו הקטנים. בעניין זה הוגש לנו תסקיר עדכני מיום 14.5.02 ועל-פיו, ומבלי להיכנס לפרטיו, עולה בבירור שללא נוכחות המשיב אין לילדים בית, כאשר הסבתא אינה מסוגלת והאם אינה רוצה לטפל בילדים.

מנגד, פסילת רשיון הנהיגה של המשיב לצמיתות, למצער, שוללת המשך נהיגתו בדרכים ומגנה על הציבור מפני התנהגות רשלנית על-ידו, והיא עצמה עונש לא מבוטל לאדם שנאלץ היום לשכור נהג כדי להמשיך בעבודתו.

הערעור נדחה איפוא.