ע"פ 3152/98 אילן מועלם נ. מדינת ישראל

בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים קטלנית הואשם המערער לפני בית המשפט המחוזי בעבירת הריגה ובעבירת הפקרה. כן יוחסה לו, בשל סכין שנתפסה ברשותו בזמן מעצרו, עבירה של החזקת סכין. על-פי הסדר שהתגבש בין התביעה לבין מי שהיה סניגורו בערכאה הראשונה, המירה התביעה את האישום בהריגה בעבירת גרם מוות ברשלנות וכן חזרה בה מן האישום בהחזקת סכין. המערער הורשע על יסוד ההודאה בעובדות, שנמסרה על-ידי סניגורו בשמו, בגרימת מוות ברשלנות וכן בעבירת הפקרה. עונשו נגזר לארבע שנות מאסר, שנתיים וחצי מתוכן מאסר בפועל, וכן פסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך חמש עשרה שנים.

בערעור שלפנינו טוען סניגורו הנוכחי כי המערער לא הבין, אל נכון, את מהות ההסדר המוסכם בין סניגורו הקודם לבין התביעה, וכי לאמיתו של דבר התכוון לכל היותר, להודות בעובדות מסוימות אך להתגונן מפני האישומים ביחס לאחריותו לגרימת התאונה וכן ביחס להפקרת הקרבן. הסניגור הטעים כי המערער מסכים כי אם יתקבל ערעורו תחזור התביעה ותאשים אותו בעבירות בהן הואשם בכתב האישום המקורי. כן הסביר כי המערער מבין שאם בעקבות ההליך החוזר יורשע בעבירות בהן הואשם לפי כתב האישום המקורי אפשר שיוטלו עליו עונשים חמורים מאלה שנגזרו עליו בפסק-הדין נשוא הערעור. לנוכח הצהרות אלו ביררנו מפי המערער עצמו את רצונו והבנתו ונחה דעתנו כי מה שאמר הסניגור בשם המערער אכן משקף את רצונו והבנתו של המערער ביחס לקיום ההליך החדש על הסיכונים הטמונים בכך מבחינתו שלו.

שקלנו טענות הסניגור לגופן וגילינו בחומר שלפנינו פנים לכאן ולכאן. עם זאת רואים אנו לפחות בסיס לספק בשאלה אם המערער, בעת שנמסרה הודאתו לבית המשפט על-ידי סניגורו הקודם, אכן הבין לאשורם את תוכן ההודאה מן הבחינה העובדתית ואת השלכתה המשפטית לעניין ההכרעה במשפט. ספק זה צומח מכך שבפרוטוקול הדיון לא צוין כי בית המשפט שאל את המערער עצמו ביחס לתשובתו לאישומים, ואף לא בירר מפיו כי הוא מבין את דברי סניגורו שנאמרו בנוכחותו (ראה סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-).

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את ההליך אליו לבירור המשפט מתחילתו, וזאת על-פי כתב האישום המקורי שהוגש לבית המשפט. נוסיף כי נסיבות העניין מצדיקות שהדיון במשפטו של המערער יוחש ויתקיים במועד קרוב ככל האפשר.