ע"פ 319/17 פלוני נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16 (מספר עבירות) ובעבירה של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14.

בית המשפט המחוזי השית על המבקש שש שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר מותנה ופיצוי שני המתלוננים בסכום כולל של 50,000 ש"ח.

2.המבקש הגיש ערעור על גזר הדין המתמקד במשך תקופת המאסר שהושתה עליו. על נימוקי הערעור ניתן למנות את הטענה לפיה מדובר באירוע עברייני אחד, שהצדיק שלא להתייחס לכל אחת מן העבירות שבביצוען הודה כאירוע נפרד. בנוסף נטען כי מדובר באדם נטול עבר פלילי, שמכיר בבעייתיות שבהתנהגותו, הודה בהזדמנות הראשונה, נטל אחריות למעשיו והשתתף בהליך טיפולי למן שחרורו ממעצר.

3.בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר מדגיש המבקש כי הוא "היה משוחרר בתנאים מגבילים למעלה משנה ולא נרשמה לחובתו ולוּ הפרה אחת של תנאי שחרורו, לא כל שכן נפתחו לחובתו תיקים נוספים". עוד טוען המבקש כי הוא "שהה ללא כל תנאי מגביל במשך כחצי שנה מרגע האירוע האחרון שבכתב האישום ועד להגשת התלונה נגדו". עוד צויין, כי רעייתו של המבקש עתידה ללדת בעוד כחודש וחצי וכי היא תיזקק לסיועו של המבקש.

להערכת המבקש סיכויי ערעורו גבוהים.

4.המשיבה טוענת כי משכו הארוך של עונש המאסר העקרון לפיו ככלל יש להתחיל בריצוי העונש ללא עיכוב, מצדיקים דחיית הבקשה. להערכת המשיבה סיכויי הערעור להסתיים בעונש שאינו מאסר בפועל נמוכים, ובפרט בהתחשב בחומרת העבירות, ורמת המסוכנות הבינונית-גבוהה שהוערכה.

5.לאחר שקילת מכלול השיקולים ואיזון ביניהם, איני רואה מקום להיענות לבקשה. את הכף מטים שניים: העובדה שאין מדובר במקרה דנן בערעור על הכרעת הדין, אלא אך ערעור על גזר הדין ומשכו הארוך של עונש המאסר שהושת על המבקש.

6.המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביס"ר דקל ביום א', ה-19.2.2017 עד השעה 09:00 כשברשותו תעודת זהות, עותק של גזר דינו של בית המשפט המחוזי ועותק של החלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר (כולל האפשרות למיון מוקדם) עם אגף אבחון ומיון של השב"ס.