רע"פ 7578-23 רע"פ 7578-23

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים ש' יניב; א' נחליאלי חיאט; ו-י' טופף) בע"פ 35628-02-23 מיום 12.09.2023. בגדרו התקבל ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"פ 58355-06-19 מיום 04.01.2023.

רקע לבקשה והבקשה

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כלפי שלוש מתלוננות שונות בשנים 2017, 2018 ו-2019, בהתאמה, בפיצרייה שבבעלותו. המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשלוש העבירות שיוחסו לו.

על-פי האישום הראשון, המבקש פנה למתלוננת י.א שהמתינה למונית בסמוך לפיצרייה, ואמר לה ש"חבל שאת מסתירה את היופי שלך מהעולם", והציע לה לשבת עמו בפיצרייה ו-י.א, נעתרה לכך. בהמשך, אמר המבקש כי הוא יכול לעזור לה להעלות את הביטחון העצמי שלה, הניח את ידיו על חלק גבה העליון והחל לעסותו. המבקש שאל את י.א "אם זה נעים", וזו השיבה שאינה מעוניינת במגע ושהוא אינו נעים לה, והמבקש חדל ממעשיו. ברם, מספר רגעים לאחר מכן, שב המבקש לעסות את גבה של י.א, ואף הפנה מעשיו לחזֵהַ, ירד לכיוון הבטן, המשיך לכיוון ובסמוך למפשעתה והתחכך בה מאחור עם איבר מינו. בשלב זה, מסרה י.א שעליה ללכת, המבקש מסר לה "הנה את בורחת שוב פעם, את בורחת מעצמך, אני יכולה לעשות לך רק טוב, את הולכת לסבול, אם תלכי את מפסידה". י.א ביקשה בתגובה כי יפתח את דלת הפיצרייה, משהיא סברה כי הדלת נעולה. בתגובה, אמר לה המבקש כי "חבל, את כזו מתוקה, פשוט חבל".

האישום השני עניינו במעשים שכוונו כלפי המתלוננת א.י, שהייתה קטינה באותה העת. המבקש פנה לא.י שהלכה ברחוב סמוך לפיצרייה באומרו: "יש לך פני מלאך וכל פעם שאת עוברת כאן את מתעלמת ממני, למה אין לך ביטחון?". לאחר שהתרצתה ונכנסה לפיצרייה, המבקש העמידה מול מראה ואמר לה שהיא יפה אך שאין לה ביטחון. א.י התיישבה על כיסא בר וסיפרה שהיא לומדת במגמת תאטרון. המבקש אמר שהוא שחקן וישלב אותה בפרויקט. עת נשאלה א.י על-ידי המבקש לגילה, השיבה כי היא בת 18, הגם שגילה באותה העת היה רק קרוב ל-17 שנים. בית משפט השלום קבע כי הוכח שבמהלך השיחה ניגש המבקש לא.י, נגע בכתפיה ובישבנה וחיכך את איבר מינו בגופה. א.י מסרה למבקש כי מעשיו אינם נעימים לה, והמבקש הבטיח שיתרחק ממנה ולא ייגע בה. המבקש התרחק אך אז שוב התקרב, חזר על מעשיו ואף נישק אותה על לחיה. א.י שבה ומסרה למבקש כי מעשיו לא נעימים לה – המבקש התרחק, ואז התקרב וביצע את אותם מעשים בשלישית, וברביעית. לבסוף, מסרה א.י כי עליה ללכת, והמבקש נתן לה את מספר הטלפון שלו וכן מסר לה כי הוא יודע שתספר את שהתרחש, אולם הוא יגיד שלא קרה דבר.

על-פי האישום השלישי, המבקש פנה למתלוננת נ.ר, גם היא קטינה באותה העת, שחלפה ברחוב בסמוך לפיצרייה. יוער, כי בין המבקש ו-נ.ר הייתה היכרות שטחית מוקדמת. המבקש פעל באותה הדרך, עת אמר לנ.ר כי היא חסרת ביטחון עצמי, ושאינה מממשת את הפוטנציאל שבה. בשלב זה, המבקש הזמין את נ.ר להיכנס לפיצרייה, והיא נעתרה לבקשתו. במסגרת שיחה שנערכה בין השניים, מסרה נ.ר כי היא בת 17, ולאחר ששוחח עמה על חוסר הביטחון שלה החל המבקש להעיר בנושאים מיניים הקשורים ל-נ.ר. לאחר מכן התקרב המבקש לנ.ר מאחור, עיסה את גבה לפחות 4 פעמים, נגע באזור בית השחי סמוך לחזה ואמר שעליה להשתחרר. בשלב מסוים במהלך האירוע, אמר המבקש לנ.ר לרכון ואז התחכך בישבנה עם איבר מינו. במהלך האירוע כולו מסרה נ.ר למבקש שעליה ללכת והמבקש אמר לה להישאר וביקש שתשחרר ותרפה. בשלב מסוים, אמר לה שהוא מקווה שלא תספר על האירוע.

2.לאחר שהורשע בעבירות שיוחסו לו, אך בטרם נגזר דינו, נדחתה בקשת המבקש להפנותו לקבלת תסקיר לעונש מטעם שירות המבחן, מכיוון שהוגשה בשיהוי רב, רק בפתח הדיון לטיעונים לעונש, ומשלא נמצא טעם לקבלת תסקיר. תוך שנקבע כי:

"בעת מתן הכרעת הדין ציין [בא-כוח המבקש] כי לאחר שילמד את הכרעת הדין ייתכן כי יהיו בפיו בקשות כאלה ואחרות וביקש לקבוע דיון נוסף. באותו דיון אף הבהרתי לו כי ככל שיבקש לאחר שילמד את הכרעת הדין להגיש כל בקשה שהיא יוכל להגישה, והיא תידון. מאז מתן הכרעת הדין מאז חודש יולי [2022] לא היתה בקשה מטעם ההגנה, וודאי לא כזו העותרת לשליחת [המבקש] לקבלת תסקיר לעונש. רק הבוקר, בפתח דיון הטיעונים לעונש, נזכר [בא-כוח המבקש] לבקש זאת. מובן, כי בנסיבות אלה, קיים קושי ממשי לקבל את הבקשה, מה גם שאינני רואה כל טעם אמיתי בקבלת תסקיר, וככל [שלמבקש] נסיבות אישיות כאלה ואחרות, הרי שניתן להביען לפניי במסגרת הטיעונים לעונש".

3.ביום 04.01.2023 נגזר דינו של המבקש. ראשית נקבע, כי כל אחת מהעבירות מהווה 'אירוע' נפרד לצורך קביעת מתחם הענישה, בשים לב לכך שמדובר בשלוש מתלוננות שונות ובעבירות שבוצעו בזמנים שונים. בהמשך, עמד בית משפט השלום על הנזק שנגרם למתלוננות, כפי שעלה מתסקירי נפגעות העבירה, ועל ההיבטים לחומרה הנלמדים מנסיבות ביצוע העבירות. בתוך כך הודגש, התכנון והמניפולטיביות שקדמו למעשיו של המבקש תוך ניצול גילן של המתלוננות וחולשתן; פערי הגילים בין המתלוננות למבקש, שהיה בן כ-65 שנים בעת ביצוע העבירות; והעובדה שכל אחד מהאישומים כלל אירוע מתמשך ולא רגעי. לאחר בחינת מדיניות הענישה הנוהגת, נקבע כי מתחם העונש ההולם ביחס לאישום הראשון נע בין 8 ל-20 חודשי מאסר, וביחס לשני האישומים האחרים, שבהן היו המתלוננות קטינות, בין 10 ל-22 חודשי מאסר.

בגזירת עונשו של המבקש בתוך כותלי מתחמי הענישה, שקל בית משפט השלום את עברו הפלילי הנקי של המבקש; את גילו (כבן 70 בעת גזירת הדין); את הקושי שיהיה כרוך בריצוי עונש מאסר עבורו ועבור בני משפחתו; עדויות עדי ההגנה; וכן את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. בנוסף, נדרש בית המשפט לכך שהמבקש לא הביע חרטה כנה, והרשעתו ניתנה רק בתום ניהול הוכחות מלא. קביעה זאת, הובאה על רקע דבריו של המבקש במעמד הטיעונים לעונש: "אם באמת מישהי מרגישה שפגעתי בה, אני מאד מצטער. אני רק מתוך עזרה רציתי לעשות את זה, אם זה כאילו פגיעה, אני כבר לא יודע מה להגיד. זהו". אשר על כן נקבע אפוא, כי:

"לאורך המשפט התנהל [המבקש] באופן מזלזל ופוגעני כלפי המתלוננות ולא הקל, אף לא במעט, על הקושי העצום עבורן להעיד, הניכר אף מתסקירי נפגעות העבירה. חרף טענת ב"כ [המבקש] לפיה בקשת [המבקש] כי יערך תסקיר לעונש בעניינו מעידה על "לקיחת אחריות מסוימת" – זו איננה התרשמותי. להתרשמותי, עד היום [המבקש] אינו מבין את הפסול במעשיו ואינו חש אמפתיה אמיתית כלפי המתלוננות. [המבקש] לא הביע כל חרטה אמיתית על מעשיו"

לבסוף, בשים לב לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, כמו גם למסוכנות המבקש – על המבקש נגזרו 34 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה למשך 7 חודשים לתקופה של 3 שנים, קנס ופיצוי למתלוננות.

4.המבקש ערער לבית משפט קמא הן על הכרעת דינו הן על גזר דינו. ברם, לאחר דיון שהתקיים ביום 17.05.2023, ובעקבות הערות השופטים לפיהן אין כל עילה להתערבות בהכרעת הדין המנומקת היטב של בית משפט השלום – חזר בו המערער מן הערעור על הכרעת הדין, תוך שהוא מדגיש שהוא נוטל אחריות לביצוע העבירות.

ערעורו של המבקש על גזר דינו התקבל. בפסק דין מפורט ומנומק, עמד בית משפט קמא על ההליכים אליהם הפנה בית משפט השלום בקבעו את מתחמי הענישה, ועל כך שמדובר בהליכים בעלי מאפייני חומרה בולטים וניכרים, המקשים על למידה מהם לענייננו. אשר על כן, ובשים לב לנסיבות העניין, נקבע כי:

"כללו של דבר, כפי שקבע בית משפט [השלום], על אף הכיעור והחומרה שבמעשי [המבקש] הם אינם ברף החומרה הגבוה ביותר. מדיניות הענישה הנהוגה היא מרכיב מהותי בקביעת מתחם הענישה. לאחר שנתנו דעתנו לפן זה כמו גם למידת הפגיעה בערכים המוגנים ולנסיבות ביצוע העבירות, ובכלל זה להשלכות על נפגעות העבירה, מצאנו כי הרף התחתון של מתחמי הענישה, ולו לגבי האישומים הראשון והשני היה צריך להיות נמוך יותר. יתר על כן, והוא עיקר: בסופו של יום כערכאת הערעור נבחנת על-ידנו התוצאה העונשית, ובענייננו זו מחייבת התערבות".

למסקנה זו חברו שני היבטים נוספים: האחד, הקביעה לפיה בית משפט השלום שגה בקביעת מתחם הענישה באישום השני, עת התחשב בכך שמדובר במתלוננת שהייתה קטינה. זאת, מכיוון שהמתלוננת טענה באוזני המבקש שהיא בת 18. השני, חזרת המבקש מן הערעור על הכרעת דינו, תוך הפנמה, ולו ראשונית, של הרשעתו ונקיטת צעדים ראשוניים של טיפול. אשר על כן, עונשו של המבקש הועמד על 18 חודשי מאסר בפועל, חלף 34 חודשים; תוך שעונש המאסר המותנה הוחמר לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים. שאר רכיבי הענישה נותרו על כנם.

לשם שלמות התמונה, יצוין, כי בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש להקלה בעונשו מטעמים של "הגנה מן הצדק" בציינו כך: "לאחר ששמענו את מענה המדינה לטיעוני [המבקש] בעניין חקירתה במשטרה של [באת כוחה של נ.ר – ח' כ'] לא ראינו להקל עם [המבקש] מטעמי "הגנה מן הצדק". חזקה כי הערר שהוגש על סגירת תיק החקירה ייבחן על-ידי הגורם המוסמך בכובד ראש. זאת, לאחר שהמדינה הצהירה כי "לא תעמוד בדרכו" של [המבקש] בהגשת ערר על סגירת תיק החקירה".

5.המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא ומכאן הבקשה שלפניי, שלצידה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש.

6.בבקשה נטען כי הערכאות דלמטה שגו עת קבעו שלושה מתחמי ענישה נפרדים, וכן כי המתחמים שנקבעו מחמירים יתר על המידה; עוד נטען, כי העונש שנגזר על המבקש בתוך כותלי המתחם הכולל, עודנו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, בהתחשב במעשים בהם הורשע, בנסיבותיו האישיות, ונוכח טענותיו ל'הגנה מן הצדק'. כמו כן, הוסיף המבקש כי שגו בתי המשפט דלמטה משלא הפנו אותו לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, ולבדיקת התאמה לריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות. זאת, לאור גילו, עברו הפלילי הנקי, בשים לב למאפייניו האישיים הכוללים מורכבות כלכלית ורפואית, וכן נוכח שינוי, ולו ראשוני, בעמדתו ביחס לאחריותו על ביצוע העבירות.

דיון והכרעה

7.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לרבות בנימוקים הנוספים לבקשה שהוגשו ביום 29.10.2023, מצאתי כי דינה להידחות.

8.הלכה ידועה היא, כי בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי', אלא אם הבקשה מעלה סוגיה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או אם מתעוררים בנסיבות העניין שיקולי צדק ייחודיים, לרבות עיוות דין. עוד נקבע, כי כאשר הבקשה נסובה על חומרת העונש, כבענייננו, לא תינתן רשות ערעור אלא כאשר העונש שנגזר על המבקש סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה בהתאם לנסיבות העניין (רע"פ 5995/23 סרבריניאקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (15.08.2023)). ויוזכר כי "ערכאת הערעור בוחנת, בראש ובראשונה, את התוצאה העונשית הסופית שבגזר הדין. היינו: גם אם נפלה שגגה באופן בו יושם מנגנון הבניית שיקול הדעת המעוגן בחוק, אין בכך כדי להצדיק את קבלת ערעור במקרים שבהם התוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות" (ע"פ 5407/21 דלאשי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (15.02.2022)). דברים אלו יפים, מכוח קל וחומר, בכל הנוגע להתערבות ב'גלגול שלישי' (ראו למשל: רע"פ 2155/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (11.04.2022)).

בשים לב לאמור, לא מצאתי טעם להידרש לטענותיו של המבקש בכל הנוגע למתחמי הענישה שנקבעו בעניינו, לבטח שעה שערעור על גזר דינו ממילא אינו עומד עוד לבחינה, כמות שהוא, לאחר התערבות בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור. למעלה מן הצורך יוער, כי איני מוצא פגם בקביעת שלושה מתחמי ענישה נפרדים, לכל אחד מן האישומים שיוחסו למבקש. קביעה זו, מבטאת הכרה בפגיעה שחוותה כל אחת מן המתלוננות, בגופה ובנפשה, והיא מתיישבת היטב עם ההלכה שלפיה "כאשר מדובר במספר מעשי עבירה, באישומים שונים, כלפי קורבנות שונים, ואף אם ניתן למצוא קווי דמיון באופיים של המעשים – יש לראות בכל אחד מהם אירוע בפני עצמו ולקבוע מתחמי ענישה נפרדים" (ע"פ 319/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (19.07.2018)).

9.ודוק. שיקולי צדק אשר יש בכוחם להצדיק מתן רשות ערעור – גם אין בנמצא. שכן, הטעמים שהעלה המבקש כדי להצדיק הקלה בעונשו, נלקחו זה מכבר בחשבון במסגרת ההקלה המשמעותית בעונשו על-ידי בית המשפט המחוזי. אשר לטענות המבקש ביחס לגילו ולמצבו הרפואי, חזקה על שירות בתי הסוהר כי הוא ערוך להעניק טיפול רפואי לאסירים המצויים בפיקוחו (רע"פ 5122/23 אבו ג'אנם נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (06.07.2023); כן ראו, לעניין גילו של המבקש, את שנקבע ברע"פ 3981/23 אזימוב נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (31.05.2023)). כמו כן, לא מצאתי ממש בטענה הנוגעת ל'זיהום' עדותה של נ.ר. ומקובלות עליי בהקשר זה קביעות הערכאות דלמטה.

10.עוד למעלה מן הצורך אציין, כי לא מצאתי פגם בקביעת בית משפט השלום שלא להפנות את המבקש לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, בשים לב לנימוקו – הדיוני והמהותי. יוטעם, כי המבקש אינו אוחז בזכות קנויה לקבלת תסקיר בהיותו בגיר שגילו מעל 21 שנים, והזמנת תסקיר במקרה כזה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (רע"פ 1690/22 מסרי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (17.03.2022)).

11.הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית עמה הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שקבע בית המשפט המחוזי.