ע"פ 3206/03 דניאל כהן נ. מדינת ישראל

המערערים עומדים לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות מעבירות שונות, בהן עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס (2000) ( חוק ההלבנה ). במשורג להליכים שנפתחו נגד המערערים הורה בית-המשפט המחוזי על "הקפאת" רכוש מסויים של המערערים ועל הטלת עיקול על רכוש אחר משלהם. בגדריה של החלטה זו האחרונה, וכסמכותו בסעיף 23 לחוק ההלבנה ובסעיף 36ג(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, הוסיף בית-המשפט המחוזי והורה כי תינתן להם למערערים זכות למשוך מתוך החשבונות שהוקפאו סך של 5,000 ש"ח לחודש למען יהיו בידיהם אמצעי מחיה סבירים. על החלטה זו האחרונה הערעור שלפניי, ובקשת המערערים היא כי יותַר להם למשוך סכום חודשי למחיה בסך של 15,000 ש"ח, וכי בנוסף לכך תמומנה למערערים - מכספים שהוקפאו - הוצאות העתקת חומר החקירה.

2.ביום 4.6.03 החלטתי, בהסכמת באי-כוח בעלי-הדין, על הגשת סיכומי טיעונים בכתב ועל השלמות טיעונים על-פה לאחר הגשתם של אותם סיכומים. עד כה טרם הוגשו כל סיכומי טיעונים שהם.

3.ביני לביני, ביום 26.8.03, הגישה המדינה בקשה לגביית ראיות נוספות. לדברי המדינה, לאחר החלטתו של בית-המשפט המחוזי נתקבל חומר ראיות נוסף שמקורו בחיקור דין שנערך בשווייץ, וחומר ראיות זה - אם יוסף לחומר ראיות שהוצג לפני בית-המשפט המחוזי - יוליך למסקנה כי אין לפסוק להם למערערים כל אמצעי מחיה שהם הואיל ויש בידיהם אמצעי מחיה בשפע. בקשת המדינה היתה כי אורה לבית-המשפט המחוזי לגבות אותן ראיות נוספות שהמדינה מבקשת עליהן, וכי לאחר גביית ראיות אלו יוסיף בית-משפט קמא ויקבע את עמדתו בתיתו דעתו לכל הראיות כולן, לרבות לראיות הנוספות שתיגבנה. בא-כוח המערערים התנגד לבקשה, ולעניין זה טען לפניי טענות אלו ואחרות, בהן טענה כי הראיות הנוספות אינן ראויות כלל לבוא בשערי בית-המשפט.

4.זימנתי את באי-כוח בעלי-הדין לדיון והעליתי לפניהם הצעה מסויימת להליכים בעניינן של אותן ראיות נוספות ובעניין שמיעתו של הערעור. באת-כוח המדינה הסכימה להצעתי - הצעה שבחלקים בה זהה לבקשתה של המדינה - ואילו בא-כוח המערערים הסכים אף-הוא להצעה ובלבד שכסעד ביניים איעתר לבקשתו בערעור ואורה על העלאת סכומי הכסף שיותַר למערערים למשוך מחשבונם מידי חודש בחודשו. לבקשת בא-כוח העותרים לא אוכל להיענות ולו משום שפירושה הוא קבלת הערעור בלא שמיעת טענות לגופם של דברים. צו זמני כי אצווה כבקשת בא-כוח המערערים, פירושו של הצו לא יהיה שמירת הקיים אלא יצירת יש מאין. והגם שלא אשלול מעצמי מכל וכל סמכות מעין-זו, לא מצאתי הצדק כי אצווה צו כפי שנתבקשתי. לא נותר לי אפוא אלא להחליט באשר להליכי הערעור ובבקשת המדינה לקבלת ראיות נוספות.

5.ראשית כל אומר, כי אין מקום, לדעתי, שאחליט בערעור גופו קודם הכרעה בנושא הראיות הנוספות. הראיות הנוספות, אם תתקבלנה, עשויות לשנות את התמונה הכוללת באשר לרכושם של המערערים, ולא נמצא לי הצדק - לא מבחינת יעילות הדיון ולא מכל בחינה אחרת - כי אחליט החלטה שאפשר אינה החלטה מוצדקת באשר מיוסדת היא אך על מיקצת הראיות הראויות.

6.שנית, אין ספק כי רשאית היא המדינה להגיש בקשה להגשתן של ראיות נוספות. בקשת המדינה להגשת של ראיות נוספות, כמוה כבקשת המערערים כי יינתנו להם אמצעי מחייה סבירים, שתי הבקשות מדמות עצמן לתביעת מזונות. וכשם שבתביעת מזונות - שלא כבפסק-דין בעניין אזרחי או פלילי - רשאי כל צד לשוב ולפנות לבית-המשפט מעת לעת בבקשה להגדלת המזונות או להקטנתם, כן הוא בענייננו, שכל אחד מבעלי-הדין רשאי לפנות לבית-המשפט מעת לעת בבקשה להגדלה או להקטנה של סכומי הכסף אשר יותרו לנאשמים למשוך מחשבונותיהם כאמצעי מחיה סבירים. לא אומר כי ההלכה החלה על ראיות נוספות בעניינם של מזונות תחול על ענייננו כמות שהיא. בשאלה זו יש פנים לכאן ולכאן, ומתוך שלא שמעתי טיעונים אף לא אפסוק בה. אולם היקש ניתן ללמוד, ולענייננו עתה די לי בכך.

7.השאלה הנשאלת היא, אפוא, כיצד תועלה שאלת הראיות הנוספות להכרעה בה. דעתי היא - למיצער בנסיבות העניין שלפניי - כי לעניין גבייתן של הראיות הנוספות שומה עליי להתעלם מן הערעור התלוי ועומד לפניי להכרעה בו. הדגם שאני מציב נגד עיניי הוא מקרה בו החליט בית-משפט על סכום כסף מסויים כאמצעי מחיה סבירים, ולימים מתגלה לה למדינה (לטענתה) כי הנאשם הסתיר רכוש מעיני בית-המשפט ומעיני המדינה, וכי מטעם זה ראוי להפחית מאותם אמצעי מחיה שנפסקו לו. במקרה מעין-זה ישמע בית-המשפט טיעונים וראיות בסדר הדברים הרגיל, ולסופם של הליכים יחליט כאשר יחליט. כך במקרה מעין-זה וכך אף בענייננו. אשר לערעור התלוי ועומד לפניי, השאלה מה ייעשה בו תיגזר מתוך ההכרעה בהליכים שיהיו לפני בית-המשפט שלדיון.

8.בשוקלי כל אלה אני מחליט כלהלן:

1.אני עוצר לעת הזו את ההליכים בערעור שלפניי. בא-כוח המערערים אינו חייב אפוא, לעת הזו ועד להחלטה אחרת, לסכם טיעוניו בכתב (כהחלטתי מיום 4.6.03).

2.המדינה רשאית להגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה להגשתן של ראיות נוספות בהליך נושא הדיון, ובית-המשפט יכריע בבקשה זו בסדר הדברים הרגיל.

3.אם יחליט בית-המשפט כי הראיות החדשות שהמדינה מבקשת עליהן אינן ראיות קבילות, תוגש לתיק שלפניי הודעה משלימה ואו-אז אחליט על המשך ההליכים. למותר לומר כי במקרה זה תהא המדינה רשאית להשיג לפניי על החלטתו של בית-משפט קמא.

4.אם יחליט כי הראיות החדשות ראיות קבילות הן, יוסיף בית-המשפט המחוזי ויחליט בבקשת המדינה על סמך הראיות הכוללות שהונחו ואשר יונחו לפניו.

5.אם יחליט בית-המשפט כי אין מקום שישנה מהחלטתו הראשונה, תוגש לתיק שלפניי הודעה משלימה, ולמותר לומר שהמדינה תהא רשאית להשיג על החלטה זו.

6.אם יחליט בית-המשפט כבקשת המדינה - כולה או מקצתה - כי-אז יתייתר מאליו הערעור שלפניי, וזכותם של המערערים תעמוד להם להגיש ערעור חדש על ההחלטה החדשה. הוא הדין באשר לזכותה של המדינה להשיג על ההחלטה.

7.אם נעלם ממני הליך כלשהו בסבך-ההליכים שציינתי לעיל, יהיו בעלי-הדין רשאים להאיר את עיניי ואתקן את הצורך תיקון.

9.בהחלטתי מיום 4.6.03 הוריתי את המדינה לשחרר למערערים סכום של 33,000 ש"ח עבור צילומים של חומר הראיות, וזאת תמורת התחייבות להחזרת אותו סכום אם כך אחליט לסופו של ההליך. באת-כוח המדינה ביקשתני עתה כי יותַר לבית-משפט קמא להחליט גם בנושא זה אם יימצא לו כי המערערים אכן הסתירו רכוש מעיני המדינה ומעיני בית-המשפט. בקשה זו שלמדינה בקשה סבירה היא, ואני נעתר לה.

10.סוף דבר: הערעור שלפניי ימשיך להיות תלוי ועומד, ואולם עוצר אני את ההליכים בו עד לאחר סיום ההליכים בבית-המשפט המחוזי כמפורט לעיל.

היום, ט"ז בחשון תשס"ד (11.11.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03032060_G06.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il