ע"פ 3305/98 מוריס שוואהנה נ. מדינת ישראל

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 3305/98

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד השופט ע' ר' זועבי

המערער : מוריס שוואהנה

נגד

המשיב ה : מדינת ישראל

ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו מיום 29.4.98 בתפ"ח 298/97

שניתן על ידי כבוד השופטת נ' עמית

תאריך הישיבה:

ט' בכסלו תש"ס (18.11.99)

בשם

המערער : עו"ד אסנת ברתור

בשם

המשיב ה: עו"ד אורי גוטפרוינד

פסק-דין

ערעורו של המערער סב על חומרת העונש של 7.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, שהושת עליו, לאחר שהורשע ב4- אישומים של קשירת קשר לבצע פשע (שוד בנסיבות מחמירות), ביצוע שוד בנסיבות מחמירות ועבירות שונות על פקודת התעבורה ותקנות התעבורה אותן ביצע תוך מנוסה, לאחר ביצוע העבירות האחרות.

את עבירת הקשר והשוד ביצע המערער יחד עם אחר. המערער והאחר נקטו בשיטה שתבטיח את מעשי השוד המתוכננים. על פי שיטה זו נסעו המערער והאחר במכונית, התנגשו במכונית הנוסעת לפניהם כשהיא נהוגה על-ידי נהגת, ולאחר שזו יצאה מהמכונית כדי לבדוק מה ארע, נכנס אחד מהם לתוך המכונית ונמלט מן המקום, במכונית הנשדדת. על שוד בשיטה זו חזרו המערער והאחר מספר פעמים, כלפי מכוניות שונות. באחד המקרים, נכלאה בתה של הנהגת בתוך המכונית הנשדדת והאחר נמלט כשהבת בתוכה ורק לאחר מהלך נסיעה שוחררה היא מכליאתה.

טענתה המרכזית של הסניגורית המלומדת נגד גזר הדין, היא, פגיעה באחידות הענישה. פגיעה זו מתבטאת - לפי הטענה - בכך ששותפו של המערער לעבירות נדון ל5- שנות מאסר בפועל ואילו המערער נדון ל7.5- שנות מאסר.

בא כוחה של המשיבה מסכים לכך שיש מקום להתערב בעונש ולהקל בו, אלא שהסניגורית אינה מסתפקת בהקלה גרידא ומבקשת להשית על המערער עונש הנופל בחומרתו מזה שהושת על שותפו, לאמור, פחות מ5- שנות מאסר. לטענתה, השותף לעבירות היה היוזם והפעיל בביצוע העבירות ואילו המערער נגרר אחריו. השותף הורשע בעבירה נוספת של כליאת שווא של בתה של אחת הנהגות במכונית הנמלטת. לשותף הרשעות קודמות והוא השתחרר מן הכלא חודשים ספורים לפני ביצוע העבירות ואילו למערער אין כל הרשעה קודמת. אכן כל אלה עומדים לחובתו של השותף ולפיכך לא היה מקום להטיל על המערער עונש חמור מזה שהוטל על המשיב.

כאן מן הראוי לציין ולהדגיש שהעונש של 7.5 שנות מאסר בגין העבירות החמורות והמעשים הנפשעים שבוצעו על ידי השניים, איננו חמור כלל ועיקר ואלמלא ההבדל הבלתי מוצדק בין העונש שהושת על המערער לבין זה שהושת על שותפו, לא היה מקום להתערב בעונש ולהקל בו. עם זאת, יש להעיר, כי אחידות הענישה איננה חזות הכל ואין היא מחייבת לאמוד את מידתם של שותפים שנגזר דינם, במידת עונש זהה. אחידות הענישה היא אחד השיקולים שעל בית המשפט לתת את דעתו עליהם במכלול השיקולים האחרים. במקרה שבפנינו, אנו בדעה, כי יש להפחית מעונשו של המערער ולהעמידו על 5 שנות מאסר בפועל. אין אנו סבורים שיש לגזור עליו מאסר לתקופה קצרה יותר, שכן, אל מול ההבדלים שהובאו על ידי הסנגורית ופורטו לעיל, קיימים הבדלים אחרים לטובת השותף ולחובת המערער, כגון: הודאתו של השותף בעבירות שיוחסו לו במסגרת עסקת הטיעון והרשעתו של המערער בעבירות הקשורות במנוסתו של המערער ברכב, כשהוא נוהג בקלות ראש, סוטה שלא בבטחה, עוקף שלא כדין, אינו שומר מרחק ונוהג במהירות מופרזת ללא תעודות וללא ביטוח. גם אם לא היה מקום למחוק את האישום השני במסגרת עסקת הטיעון של השותף כפי שטענה הסניגורית , עדיין לפנינו הרשעה של המערער בעבירות נוספות על אלה בהן הורשע השותף, שהן חמורות כשלעצמן ושבגינן גם נשלל רשיונו של המערער לתקופה ארוכה.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה, שעונש המאסר בפועל של המערער יועמד על 5 שנים במקום 7.5. שנים יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.