ע"פ 3347/01 רכאב סלמאן נ. מדינת ישראל

השופט י' אנגלרד:

המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, ונדון בשל כך לעשרים חודשים מאסר בפועל וששה עשר חודשים מאסר על תנאי.

העובדות שוב אינן שנויות במחלוקת: בליל האירוע נטפל המערער למתלונן, שלא היתה לו עמו היכרות קודמת, קיללו והקניטו. לפתע שלף המערער סכין מתוך כיסו וחתך את צווארו של המתלונן, מתנוך אזנו השמאלית ועד ללסת. החבלה החמורה שהוסבה לו הצריכה את אישפוזו של המתלונן וביצוע ניתוח לשם איחוי החתך.

בערעורו על ההרשעה טען הסניגור כי בעת המעשה היה המערער שיכור, ומשום כך לא ניתן היה להרשיעו בעבירה המצריכה כוונה מיוחדת. דינה של טענה זו להידחות.

בית המשפט המחוזי קבע כי המערער היה מודע למעשיו, ומכל מקום ברור שהיזקקותו למשקה חריף לא גרעה מיכולתו לגבש מחשבה פלילית ברמה הנדרשת בהגדרת העבירה.

עיקרו של הערעור הופנה נגד חומרת עונש המאסר. הסניגור עמד על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של המערער. במסגרת זו גם הוגש לנו תסקיר של לשכת הרווחה במקום מגוריו. מן התסקיר עולה שעל משפחת המערער עברו ועוברים זמנים קשים הן על רקע מחלתה של אשת המערער והן בעקבות אירוע טראגי שבו אחד מבניו שם קץ לחייו. כן צויין לפנינו כי המערער הפיק לקח ראוי מכשלונו בפרשה נשוא הרשעתו ועבר בהצלחה הליך של גמילה מאלכוהול לאחר שנים רבות של התמכרות. על רקע כל אלה ביקש הסניגור כי נתערב בגזר הדין באופן שעונש המאסר שיש עמו כליאה ממש יבוטל.

שקלנו בכובד ראש את טענות הסניגור ואת נסיבותיו המצערות של המערער. מסקנתנו היא כי לנוכח חומרת העבירה שביצע המערער, ותוצאותיה הקשות כלפי המתלונן, אין מקום לפטור את המערער לחלוטין מריצוי עונש מאסר ממשי. עם זאת, נראה לנו נכון להקל באופן משמעותי באורך תקופת המאסר שנגזרה עליו. יצויין כי גם באת-כוח המדינה הסכימה להקלה מסויימת במאסר.

אין צורך לומר כי העונש שנגזר על המערער אינו חמור כלל וכלל, אך בשים לב לנסיבות האישיות והמשפחתיות הקשות, אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שתקופת המאסר בפועל תועמד על 10 חדשים תחת 20 חודשים.

עונש מאסר על תנאי יעמוד בעינו.

המערער יתייצב לריצוי עונשו במדור הפלילי בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 16.8.2001 עד השעה 10:00.