ע"פ 3347/01 רכאב סלמאן נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לאחר שחתך בתאריך 10.11.98 באמצעות סכין את צווארו של אדם - שאותו לא הכיר קודם לכן - מתנוך אוזנו השמאלית, לאורך 15 ס"מ, ועד ללסת, וזאת בלא כל התגרות מצד קורבנו. בעקבות מעשה זה אושפז קורבנו של המבקש בבית-החולים ובפניו נותרה צלקת ארוכה ובולטת. על המבקש נגזר עונש של 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בתאריך 26.7.01 נתקבל בבית-משפט זה ערעורו של המבקש על גזר-דין. וכך נכתב בפסק-הדין:

הסניגור עמד על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של [המבקש]... על משפחת [המבקש] עברו ועוברים זמנים קשים הן על רקע מחלתה של אשת [המבקש] והן בעקבות אירוע טראגי שבו אחד מבניו שם קץ לחייו... אין צורך לומר כי העונש שנגזר על [המבקש] אינו חמור כלל וכלל, אך בשים לב לנסיבות האישיות והמשפחתיות הקשות, אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שתקופת המאסר בפועל תועמד על 10 חודשים תחת 20 חודשים.

המבקש חויב איפוא להתייצב בתאריך 16.8.01 לריצוי עונשו.

עתה הוגשה בפניי בקשת המבקש לעיכוב ביצוע תחילת ריצוי עונשו בשלושה חודשים. לטענת המבקש, מצבה הנפשי של אשתו קשה ומתבטא בהבעת נטיות אובדניות, ולצורך הכנתה לקראת מאסרו של המבקש היא נזקקת לטיפול פסיכיאטרי ושל גורמי-רווחה. עוד נטען בנימוקי הבקשה, כי ראוי לעכב את ביצוע העונש בכדי לאפשר למבקש למצות בקשת חנינה שהגיש לנשיא המדינה. לבסוף נטען, כי בתו של המבקש אושפזה לאחרונה בבית-חולים למשך שבוע לאחר שנכוותה, והיא עדיין זקוקה לטיפול רפואי.

מנגד, המדינה הביעה את התנגדותה לעיכוב ביצוע העונש.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה, הגעתי לכלל דעה כי באיזון כולל אין מקום לדחיית מועד ביצוע העונש, שנגזר על המבקש בגין עבירה חמורה שבוצעה לפני למעלה משנתיים וחצי, וכאמור, אף הופחת למחציתו עקב נסיבותיו הקשות של המבקש. אשר לבקשת החנינה, הרי, כידוע, בהגשתה אין כדי לעכב את ריצוי העונש.

הבקשה איפוא נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במדור הפלילי בבית-המשפט המחוזי בחיפה בתאריך 16.8.01 עד השעה 10:00.