ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 342/98
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
המערער: ניסים צרפתי
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
4.12.97 בת.פ.ח. 103/96 שניתן על-ידי
כבוד השופטים: א' סטרשנוב,ז' המר,
ש' טימן
תאריך הישיבה: כ"ג בחשון תשס"א (21.11.2000)
בשם המערער: עו"ד מ' פנציאס
בשם המשיבה: עו"ד ת' בורנשטיין
פ ס ק - ד י ן
זהו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו הורשע המערער ברצח, באינוס ובחטיפה לשם עבירת מין, ונידון למאסר עולם.
הרשעת המערער התבססה על עדות שותפו לביצוע העבירות (הקטין ארמונד אלחרר), על החיזוקים הראייתיים שנמצאו לגירסתו ועל הפרכתה כשקרית של טענת 'אליבי', בה תלה המערער את התכחשותו המוחלטת למעורבותו במעשים. בהסתמך על עדות הקטין והראיות הנוספות קבע בית המשפט המחוזי, כי המערער והקטין אספו פרוצה מאזור התעשיה בחולון, הסיעוה בניגוד לרצונה ליער בן-שמן ולאחר שנטלו את כספה וקיימו עימה יחסי מין בכפייה רצחו אותה במהלומות מוט ברזל והציתו את גופתה. הסניגור המלומד קיווה לשכנענו, כי בית המשפט המחוזי שגה בתיתו אמון בגירסתו של הקטין, שהיה ידוע כמי שלוקה במצב נפשי בעייתי, שבעבר התדרדר למחלה פסיכוטית. לדעת הסניגור לא ייחס בית המשפט משקל לאפשרות, שבעקבות מעשים שהתרחשו בינו לבין המערער, החליט הקטין להעליל על המערער עלילת-שווא. לא מצאנו יסוד להנחה זו. בית המשפט המחוזי, שהתרשם ממהימנותו של הקטין, היה מודע למצבו הנפשי. על רקע זה נקט בהערכת עדותו מידה של זהירות מיוחדת, בבוחנו את העדות על-פי אבני הבוחן המקובלות לבחינת עדותו של מי שהוא חולה נפש. מן הראוי להטעים, כי הקטין התוודה על חלקו במעשים, שבוצעו ביוזמת ובהשפעתו של המערער, לאחר שמצפונו ייסר אותו במשך תקופה ארוכה; ובעקבות התוודותו הועמד לדין, הורשע באותן עבירות על יסוד הודייתו בעובדות ונידון לחמש-עשרה שנות מאסר. משהובא כעד מטעם התביעה במשפטו של המערער נותר איתן בגירסתו, ובחקירה שכנגד בה הועמד לא נתערערה אמינותו ביחס לאף אחד ממרכיבי גירסתו ביחס לקורות האירוע, נסיבות התרחשותו, שיטת הביצוע ועלילות בוקר המחרת, כשנילווה אל המערער בחזרה אל זירת הרצח כדי לאסוף משם את תעודת הזהות שנשמטה מכיסו של המערער בזמן ביצוע המעשים.
החיזוקים שנמצאו לעדות הקטין באו ממקורות שונים, החל ממימצאים פיזיים שנאספו על-ידי המשטרה בזירת העבירה סמוך לאחר גילוי גופתה של המנוחה וכלה בעדות אימו של הקטין שסיפרה כי שב לביתו כשהוא לבוש בטרנינג שאינו שלו ובכך תמכה בגירסתו כי משגואלו בגדיו בדם נתן לו המערער חליפת טרנינג משלו.
העיון בהכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הפרקליטים המלומדים הניח את דעתנו, כי הרשעת המערער בעבירות שיוחסו לו מעוגנת היטב בראיות שהובאו נגדו על-ידי התביעה, וכי אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר. היתלותו של המערער בגירסת 'אליבי' שבעליל הוברר לגביה כי היא שקרית, אך הוסיפה נדבך (שכשלעצמו לא היה חיוני) לביסוס הרשעתו בדין.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ג בחשון תשס"א
(21.11.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98003420.
F04