ע"פ 3506-24 ע"פ 3506-24

1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של רכיב הפיצוי שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 5.3.2024 (תפ"ח 58360-02-21, סגן הנשיאה ע' קובו, השופט מ' קרשן והשופטת מ' גרינברג).

2.ביום 6.6.2023 הורשע המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת רצח בכוונה לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). ההרשעה נסבה על קטטה שהתרחשה ביום 11.2.2021 בין המבקש לבין קורבן העבירה, על רקע סכסוך ביניהם בנוגע לתשלום חוב. בהמשך, נפטר האחרון (להלן: המנוח) מפצעיו.

3.ביום 5.3.2024 ניתן גזר דינו של המבקש, ובו הוטל עליו, בדעת רוב, עונש מאסר בפועל למשך 20 שנים. דעת המיעוט לעומת זאת צידדה בהטלת עונש מאסר בפועל בן 25 שנים. כמו כן, הוטלו על המבקש עונש מאסר על תנאי וחיוב בפיצויים בסך 258,000 שקלים לטובת בת זוגו של המנוח, שישולמו בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.6.2024.

4.ביום 21.4.2024 הגיש המבקש הודעת ערעור המכוונת נגד הכרעת הדין וגזר הדין גם יחד, בשלב זה ללא נימוקים. המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי חל בעניינו סייג ההגנה העצמית. לחלופין טוען המבקש כי יש להקל בעונש המאסר שהוטל עליו, מתוך התחשבות ב"קרבה" לסייג זה. בכל הנוגע לרכיב הפיצוי טוען המבקש כי יש לבטלו או להפחיתו באופן משמעותי, בשים לב לחלקו של המנוח בהשתלשלות האירועים. להשלמת התמונה יצוין כי בהתאם להחלטותיו של בית משפט זה המבקש צפוי להגיש את נימוקי הערעור עד ליום 7.8.2024 (הרשמת ל' משאלי שלומאי).

5.הבקשה דנן שהוגשה ביום 23.5.2024 מכוונת לעיכוב ביצועו של רכיב הפיצוי בגזר הדין. על-פי הנטען, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. עוד נטען כי ככל שתשלום הפיצוי לא יעוכב בשלב זה, קיים חשש שהמבקש ייאלץ לשלמו במלואו עוד בטרם יינתן פסק הדין בערעור, וכך יתייתר הערעור ביחס לרכיב זה.

6.בו ביום הוריתי למדינה להגיש תגובה מטעמה לבקשה לעיכוב ביצוע, וזו הוגשה ביום 28.5.2024. המדינה טוענת כי דין הבקשה להידחות, בשים לב לכך שסיכויי הערעור נמוכים ושמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. באשר לסיכויי הערעור טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי דן בפירוט בכלל טענותיו של המבקש ביחס לתחולתו של סייג ההגנה העצמית ודחה אותן באופן מנומק, בהתבסס על ממצאי עובדה. המדינה מוסיפה וטוענת כי הנזק שנגרם לבת זוגו של המנוח בעקבות מותו הוא כבד, ועל כן בדין פסק לה בית המשפט המחוזי את הפיצוי המרבי הקבוע בחוק. באשר למאזן הנוחות טוענת המדינה כי המבקש לא הראה כי אם יזכה בערעור לא יוכל לגבות את סכום הפיצוי בחזרה מבת זוגו של המנוח, וממילא לא הצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו כתוצאה מתשלום מיידי. בתגובת המדינה צוין עוד כי גם בת זוגו של המנוח מתנגדת לבקשה.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, אין בעצם הגשתו של ערעור כדי לעכב את ביצוע העונש, ובכלל זה את רכיב הפיצוי. בית המשפט שלערעור יורה על עיכוב ביצוע רכיב הפיצוי בגזר דין בהתקיים שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בהקשר אחרון זה, על המבקש את עיכוב הביצוע להראות כי אם יזכה בערעור לא יוכל לגבות את כספו בחזרה, או כי מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 6572/23 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (1.11.2023; ע"פ 405/24 עפאנה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (1.2.2024)). אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא התרשמתי כי המבקש עמד בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. המבקש לא הצביע על נזק בלתי הפיך שצפוי להיגרם לו מתשלום הפיצוי כבר עתה, גם אם הדבר יבוצע בטרם יוכרע ערעורו. אין מקום אפוא לקבל את הטענה כי יהיה בכך כדי לייתר את הערעור ביחס לרכיב הפיצוי. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

8.למותר לציין כי ככל שלמבקש טענות הנוגעות למצבו הכלכלי, דרכו פתוחה לפנות למרכז לגביית קנסות.

9.למען הסר ספק, יובהר כי הפיצוי נפסק לטובת בת זוגו של המנוח, ולא לטובת העיזבון (בשונה מאופן ניסוחה של הבקשה).

10.סוף דבר: הבקשה נדחית.

ש ו פ ט ת

_________________________

24035060_A04.docx תי

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il