ע"פ 3568/10 עלי פאעור נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע בעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות. נקבע כי המערער ונאשם נוסף ניסו לשדוד פלאפון מעובר אורח ברחוב, לאחר שזה יצא ממועדון לפנות בוקר. חלקו של העורר באירוע הינו בכך שהכה את המתלונן בפניו באמצעות אגרופו ובהמשך בעט בו יחד עם הנאשם הנוסף, בעוד המתלונן שרוע על הקרקע. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) גזר למערער עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ; הפעלת עונש מאסר על-תנאי תלוי ועומד, באופן ששישה חודשים ירוצו במצטבר לעונש שהוטל בתיק זה וששת החודשים הנותרים ירוצו בחופף לו ; 12 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור עבירת שוד או ניסיון שוד או עבירת אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש תוך שלוש שנים ; הפעלת התחייבות בגובה 5,000 ₪ מתיק קודם ; ופיצוי למתלונן בסך של 5,000 ₪. עם הינתן גזר הדין ביקש המערער כי ביצוע העונש יעוכב. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי אין מתקיימות במקרה זה נסיבות יוצאות דופן שיצדיקו את דחיית המאסר. יחד עם זאת, כיוון שהמשיבה לא התנגדה לדחייה קצרה של ביצוע העונש, עוכב ביצוע גזר הדין עד ליום 11.5.10.

המערער הגיש ערעור על גזר הדין ולצדו בקשה לעכב את ביצוע העונש עד להכרעה בערעורו.

2.

בא כוח המערער טוען כי העונש שהוטל על מרשו חמור במיוחד נוכח חלקו המצומצם באירוע נשוא כתב האישום ובהשוואה לעונש שנגזר על הנאשם הנוסף, לגביו קבע בית המשפט כי הוא היה הרוח החיה באירוע. כן הוא סבור כי העונש אינו מביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של העורר: העורר מטופל בשני הורים נכים עימם הוא מתגורר, הוא נישא לאחרונה והפך אב לפעוטה. פרנסת המשפחה עליו.

בא כוח המערער סבור כי סיכויי הערעור להתקבל טובים מאחר שהוא מפליג בחומרתו. הוא מטעים כי המערער היה משוחרר בתנאים לאורך כל משפטו ומעולם לא הפר את תנאי השחרור. לדבריו אין חשש להימלטות המערער מן הארץ היות שהמערער מטופל באשה, תינוקת וזוג הורים נכים. נוכח סיכוייו הטובים של הערעור להתקבל ובהתחשב בתקופת המאסר הקצרה והאפשרות כי בערעור יקוצר המאסר ותוארך תקופת התנאי, טוען הוא כי ראוי להמשיך ולעכב את ביצוע העונש תוך שהערובות לשחרורו של העורר, אשר עמדו עד עתה, תיוותרנה בתוקפן.

בדיון הוסיף בא כוח המערער כי יתכן שיוגש גם ערעור על הכרעת הדין מאחר שבכתב האישום לא יוחס למערער ביצוע בצוותא ובית המשפט אכן ייחס לכל נאשם את מעשיו שלו. אף על-פי כן הטיל בית המשפט על העורר עונש זהה לעונש שנגזר על הנאשם הנוסף, על אף שקבע כי זה האחרון היה הדמות הדומיננטית באירוע.

3.

באת כוחה של המשיבה מציינת כי מדובר בערעור על העונש בלבד, כאשר אין מדובר בתקופת מאסר קצרה. נתונים אלה וסיכויי הערעור אינם מצדיקים לטעמה את עיכוב ביצוע העונש. היא מבהירה שגם אם יוגש ערעור על הכרעת הדין בעניין שצוין על-ידי בא כוח העורר, הרי שכתב האישום מייחס להם ביצוע בצוותא. היא סבורה כי גזר הדין מסביר בהרחבה את היחס בין העורר לשותפו לדבריה, דחית הבקשה לא תסכל את הערעור.

4.

העקרונות המנחים לבחינתה של בקשה לעיכוב ביצוע עונש הותוו בע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (להלן: הלכת שוורץ ). נקודת המוצא לדיון היא כי ככלל יבוצע עונש מאסר מייד לאחר מתן גזר הדין. ההחלטה האם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע העונש היא פרי שקלול של אינטרסים – האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין מזה, וזכויותיו של הנידון מזה. האיזון בין אלה ייעשה על דרך שקילת מגוון של שיקולים, וביניהם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהוטלה על הנידון, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנידון, נסיבותיו האישיות והתנהגותו במהלך המשפט. כן יש משקל לשאלה האם הוגש ערעור על פסק הדין ואם כן – האם מופנה הוא נגד העונש או שמכוון הוא אך נגד גזר הדין (הלכת שוורץ , בעמ' 276 - 282). מונחית בשיקולים אלה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בעת הזו מונח בפניי ערעור על גזר הדין בלבד. מבלי לקבוע מסמרות בעניין איני מעריכה כי סיכויי הערעור גבוהים. בית המשפט המחוזי עמד אמנם על ההבחנה בין חלקו של העורר באירוע לחלקו של הנאשם הנוסף, אולם הוא עמד גם על הנסיבות לחומרא הקיימות בעניינו של העורר ואינן קיימות בעניינו של שותפו. לכך יש להוסיף כי על העורר נגזרה תקופת מאסר ממושכת למדי, ואף שיקול זה מצדיק את ביצועו המיידי של העונש.

במאמר מוסגר אציין כי לא התעלמתי מטענות בא כוח העורר בדבר האפשרות שיגיש ערעור על הכרעת הדין. כאמור, ההכרעה בבקשה היא על בסיס הערעור הקיים. יחד עם זאת, איני סבורה כי יש בכך לשנות מהערכתי בדבר סיכויי הערעור בשים לב לכך שכתב האישום מייחס לנאשמים ניסיון בצוותא לשדוד את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן ולסעיפי האישום שיוחסו להם ובהם הורשעו.

הבקשה נדחית.

העורר יתייצב לריצוי עונשו ביום א', 16.5.2010, בשעה 09:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו.

הערעור ייקבע לשמיעה בבית המשפט העליון בהקדם, בכפוף לאילוצי יומן בית המשפט.