פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 3610/99 סאמי שיבלי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ערעור על הרשעה במעשה מגונה וחומרת עונשערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מי שהורשע במעשה מגונה, כליאת שוא והדחה בחקירה, ושנגזרו עליו שבע שנות מאסר מתוכן ארבע בפועל. נקבע כי בית המשפט המחוזי הסביר היטב מדוע נמנע מלקבל את גרסת המתלוננת בדבר חדירה, מחמת ספק המבוסס על ראיות אובייקטיביות. בהתחשב בכך שהמעשה התקרב למעשה אונס, לא מצא בית המשפט העליון כי העונש חורג במידה המצדיקה התערבות.

העובדות

המערער הורשע בביצוע מעשה מגונה, כליאת שוא והדחה בחקירה. בית המשפט המחוזי בנצרת גזר עליו שבע שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, וחייב אותו בפיצויים למתלוננת בסך 20,000 ש"ח. המערער ערער על ההרשעה ועל חומרת העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערב בהרשעת המערער במעשה מגונה, כליאת שוא והדחה בחקירה?
  2. 2.האם חומרת העונש של שבע שנות מאסר, מתוכן ארבע בפועל, מצדיקה התערבות ערכאת הערעור?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט המחוזי רשאי היה לא לקבל את גרסת המתלוננת במלואה, מחמת ספק המבוסס על ראיות אובייקטיביות וזהירות, מבלי לתת בה אמון לחלוטין.

    ״שרק מחמת הספק המבוסס על הראיות האובייקטיביות, ומחמת הזהירות מאן בית״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר המעשה התקרב למעשה אונס, עונש של ארבע שנות מאסר בפועל אינו חורג באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

    ״סבר בית המשפט המחוזי שהמעשה התקרב למעשה אונס; לפיכך נראה לנו שהוא לא החמיר עם״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעשה מגונה
  • כליאת שוא
  • הדחה בחקירה
  • חומרת העונש
  • ראיות אובייקטיביות
  • פיצויים למתלוננת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

3610/99

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד

השופט י' אנגלרד

כבוד

השופט מ' אילן

המערער

:

סאמי

שיבלי

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור

על פסק דין בית המשפט המחוזי

בנצרת

מיום 2.5.99 בת"פ 430/98 שניתן

על

ידי כבוד השופטים ע.ר. זועבי, גלפז, כהן

תאריך הישיבה:

ד באלול

תשנ"ט (16.8.99).

בשם

המערער

:

עו"ד

חיים אוחנה

בשם

המשיב

ה:

עו"ד

דפנה ביינוויל

פסק-דין

1.המערער הורשע בביצוע מעשה מגונה, כליאת שוא והדחה בחקירה, ובית המשפט המחוזי בנצרת השית עליו שבע שנות מאסר, מתוך זה ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כן חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלוננת בסכום של 20,000.- ש"ח. הערעור שלפנינו סב על ההרשעה ועל חומרת העונש.

2.לא ראינו מקום להתערב בהרשעה. טענתו המרכזית של הסניגור היתה שבית המשפט המחוזי לא היה רשאי מחד לתת אימון בגירסת המתלוננת, ומאידך לא לקבל את גירסתה שהיתה חדירה; אכן הדברים הוסברו הסבר היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שרק מחמת הספק המבוסס על הראיות האובייקטיביות, ומחמת הזהירות מאן בית המשפט המחוזי לצעוד צעד נוסף ולקבל בוודאות את גירסת המתלוננת שהיתה חדירה מבלי לשלול את האפשרות שאמנם גם חלק זה של גירסתה אינו נטול יסוד. בשאר טענות המערער כלפי ההרשעה לא מצאנו ממש.

3.סעיף ההרשעה המרכזי הוא מעשה מגונה, אך נוספו אליו גם כליאת שוא והדחה בחקירה. בהשיתו על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים, סבר בית המשפט המחוזי שהמעשה התקרב למעשה אונס; לפיכך נראה לנו שהוא לא החמיר עם המערער במידה המצדיקה את התערבותנו.

הערעור נדחה.

ניתן היום ד באלול תשנ"ט (16.8.99).

המשנה לנשיא ש ו פ ט ש

ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99036100.

B02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בית המשפט המחוזי רשאי היה לא לקבל את גרסת המתלוננת במלואה, מחמת ספק המבוסס על ראיות אובייקטיביות וזהירות, מבלי לתת בה אמון לחלוטין.
  2. 2כאשר המעשה התקרב למעשה אונס, עונש של ארבע שנות מאסר בפועל אינו חורג באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.