ע"פ 363/00 עטא נעיראת נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט בן דוד) בתיק פלילי 241/99 מיום 23.12.99.

העורר הורשע על פי הודאתו, בביצוע עבירות בנשק שלא כדין, השמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט - עבירות לפי סעיפים 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: "החוק"), סעיף 242 לחוק, וסעיף 244 לחוק. על העורר הושתו 4 שנות מאסר מתוכן שנה אחת בפועל והיתרה על תנאי. גזר הדין עוכב על ידי בית המשפט המחוזי עד ליום ה16.1.00-, ובית משפט זה עיכב ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בבקשה זו.

בא כוח העורר טען בפני כי יש לעכב את ביצוע גזר הדין (ריצוי עונש המאסר בפועל) שהשיתה הערכאה הראשונה מן הנימוק שהעונש שהוטל על העורר נבע מטעות של בית משפט קמא אשר ייחס לו עבירה של מסירת אקדח לאדם אחר - אקדח אשר באמצעותו נהרג קרוב משפחתו של אותו אדם עקב פליטת כדור. לטענת בא כוח העורר העבירה הנ"ל נמחקה מכתב האישום המתוקן עקב עיסקת הטיעון.

בפרוטוקול הישיבה שהתקיימה בתאריך 21.10.99 בבית משפט קמא נאמר:

"באי כוח בעלי הדין: הגענו להסדר טיעון לפיו יתוקן כתב האישום. הנאשם יודה בעבירות שבכתב האישום המתוקן, יורשע ודינו ייגזר לאחר שישמע טיעון פתוח".

" עו"ד קופטי: הודאת הנאשם מתייחסת לאותן עובדות שנגזרו מהעבירות שנותרו בכתב האישום המתוקן".

" עו"ד צפריר: לא נבסס כל טיעון על העובדות שקשורות לעבירות שנמחקו מכתב האישום".

מעיון בכתב האישום המתוקן בו הודה העורר, נראה שבסעיף 5 לחלק א (פרק העובדות) נמחקו המלים: "סחר הנאשם בנשק ובתחמושת", והמלים: "הניע אדם שימסור הודאת שקר בחקירה על פי דין".

בחלק ב (פרק הוראות החיקוק) נמחקו העבירות "עבירות בנשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין התשל"ז1977-" ו"הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין הנ"ל".

בא כוח העורר טוען שהעורר הודה רק בעובדות שנגזרו מהעבירות שנותרו בכתב האישום. דהיינו, העורר לא הודה בעובדת מסירת האקדח לאדם אחר אשר גרם לפליטת כדור והריגת קרוב משפחתו, על אף שעובדה זו לא נמחקה לאחר התיקון. על כן, טוען הוא כי שגה בית משפט בהשיתו על העורר עונש זה מבלי שהביא בחשבון כי התיקון בהוראות החיקוק כלל תיקון בעובדות.

לטענת העורר הוא הודה בכך שלאחר המעשה של פליטת הכדור מהאקדח הגיע לביתו אותו אדם רועד ומחזיק באקדח, אך לא הודה במה שקדם לכך, והבדל זה מחייב התחשבות בעורר.

בא כוח העורר טוען עוד, שהעורר שתף פעולה עם המשטרה כבר בראשית החקירה, מסר להם את האקדח ללא עסקה או טובת הנאה. מעשיו של העורר לא גרמו לשיבוש או פגיעה בחקירה, כי אם התנהגותו היתה התחלתו של נסיון כושל לשיבוש החקירה אשר לא יצא לפועל. מנגד טוען בא כוח המדינה כי קיימת מחלוקת עובדתית משמעותית באשר לשאלה במה הודה העורר בבית משפט קמא. לטענתו העובדות בכתב האישום המתוקן נשארו, ובנסיבות אלה לפנינו ערעור על גזר הדין בלבד.

ההלכה העומדת בשאלת עיכוב ביצוע גזר הדין כאשר התיק נמצא בשלב הערעור, היא שיש להתחיל לרצות עונש מאסר מיד עם מתן גזר הדין בערכאה הראשונה אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצוע גזר הדין [ראה: ע"פ 2789/98, דקל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), וע"פ 8549/99

בן הרוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)]. נסיבות המקרה דנן, כאשר המדובר בעבירות בנשק שלא כדין והשמדת ראיה ושיבוש הליכי משפט אמנם חמורות הן. יחד עם זאת, לא נעלמות מעיני טענות בא כוח העורר הנוגעות לנסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות (אב ל8- ילדים המשמש כמפרנס יחידי), העובדה כי הוא זה אשר מסר את הנשק למשטרה, והעובדה שהודה וחסך מזמנו של בית המשפט. אני סבור כי נסיבות אלה הן נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצוע גזר הדין.

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על העורר ביום 23.12.99 בתיק פלילי 241/99 של בית משפט מחוזי בנצרת, עד למתן פסק דין בערעור. יתר חלקי גזר הדין לא יעוכבו. תנאי השחרור שעמדו עד למתן גזר הדין ימשיכו לעמוד בתוקף.

המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון לא יאוחר מחודש מרץ 2000.