ע"פ 8549/99 שמעון בן הרוש נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין.

1.כנגד המערער הוגש כתב אישום ביום 29.6.98, בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת.פ. 6170/98) בו יוחסו למערער עבירות של מעשה מגונה (עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, תשל"ז1977- בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק זה).

2.על פי כתב האישום עשה המערער מעשים מגונים בגופה של המתלוננת (היא כלתה של חברתו לחיים), בכך שניגש אליה בשעת לילה, עת לנה עם בעלה ובתה בבית חמותה (היא חברתו של המערער), ובניגוד להסכמתה החופשית ליטף את רגלה ואת ישבנה. עוד נטען, כי באירוע אחר, ניגש המערער למיטה בה ישנה המתלוננת ועשה בה מעשים מגונים בכך שבניגוד להסכמתה החופשית ליטף את גופה והחדיר את אצבעו לפי הטבעת שלה.

3.המערער הורשע ביום 30.3.99, וביום 7.11.99 נידון לעונש מאסר לתקופה של חמש שנים, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל. עוד נקבע, כי יתרת המאסר תהא על תנאי, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין (עבירות מין).

בית משפט השלום קבע כי המערער יחל בריצוי עונשו ביום 2.12.99 (תוך הצבת תנאים לשחרור עד אותו מועד).

4.ביום 29.11.99 הגיש המערער ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 71401/99). ביום 30.11.99 החליט בית המשפט המחוזי, מפי השופט צ' הרטל, בבש"פ 92709/99, לדחות את בקשת המערער לדחיית ביצוע גזר דינו עד לתום הדיון בערעור. עם זאת, נעתר בית המשפט קמא לבקשת באת כוחו של המשיב לדחות את תחילת ריצוי העונש עד ליום 5.12.99, לשם הגשת ערעור על החלטתו זו בפני בית המשפט העליון. ערעורו לבית משפט זה הוגש ביום 1.12.99 ועיכוב הביצוע הוארך עד למתן החלטה בערעור זה.

5.בהחלטתו, הדוחה, כאמור, את בקשת עיכוב ביצוע גזר הדין, מציין בית המשפט קמא, כי לאחר שעיין בהכרעת הדין של בית משפט השלום, התרשמותו היא כי אין "סיכוי ממשי" לביטול הכרעת הדין ולזיכויו של המערער, כמו גם להקלה בעונשו. בית המשפט הוסיף, כי העונש אשר הושת על המערער אינו יוצא דופן בחומרתו, בהתחשב בעברו הפלילי של האחרון. בית המשפט סיכם בכך כי הנטיה הכללית היא שלא לעכב ביצועם של גזרי דין ארוכים כגון דא.

6.בערעור לפניי, הרחיבו באי כוח המערער על הסיכויים להצלחת הערעור לגופו של עניין. כן הדגישו את המגמה הקיימת בשורה של פסקי דין של בית משפט זה לעכב את ביצוע גזר הדין עד לסיום הליכי הערעור מבלי שהדבר יהא תלוי בסיכויי הערעור.

7.הטענות העיקריות לגופו של ערעור נוגעות לשאלת המהימנות של המתלוננת. לא השתכנעתי כי יש בטענות אלה כדי לבסס סיכויים מיוחדים להצלחת הערעור, וזאת מבלי להביע דעה כלשהי לגופו של עניין.

8.באשר למגמתו של בית משפט זה, בשלב זה עדיין שוררת ההלכה העקרונית כי - בהעדר נסיבות מיוחדות - על האדם שהורשע בעבירה והושת עליו עונש מאסר ממושך יחסית להתחיל בריצוי עונשו מיד עם מתן גזר הדין בבית משפט של דיון. במקרה זה, על המערער לרצות, על רקע הרשעתו הקודמת בעבירות מין, שלוש שנות מאסר בפועל בשל ביצוע מעשים מגונים בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין.

9.לא מצאתי כי במקרה שלפנינו קיימות נסיבות מיוחדות ואי לכך אני דוחה את הערעור.

מזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מתבקשת לקבוע את הדיון בע"פ 71401/99 בהקדם האפשרי.

המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביום א', 12.12.99, בשעה 10:00. תנאי השחרור שנקבעו בבית משפט השלום ימשיכו לעמוד בתוקף, עד להתייצבותו לריצוי העונש.