ע"פ 3667/10 מדינת ישראל נ. עומר מוחסן

השופט א' א' לוי:

בתאריך 10.4.09, בשעת בוקר מוקדמת, התנפל המשיב על אשה שהלכה לתומה בחדרה, מתוך כוונה לגנוב את תיקה. כתוצאה ממשיכת התיק נפלה המתלוננת על הקרקע ונחבלה בברכיה, אולם המשיב לא הרפה ממנה, וחרף התנגדותה שדד ממנה את התיק בו היו אותה שעה כרטיסי אשראי, כסף מזומן ומט"ח. המשיב נמלט מהזירה ברכב בו נהג אחר, ובמקום מגוריו, כפר קרע, הוא פגש את גיסו, ג'מיל יעקב. הוא הציג בפני ג'מיל את אחד מכרטיסי האשראי וטען כי מצא אותו, ובהמשך יצאו השניים לנסות לתדלק את רכבו של ג'מיל, אולם התברר כי הכרטיס כבר נחסם. בתחנת דלק נוספת אליה הגיעו השניים, מסר המשיב לג'מיל שטר של 100 דולר מתוך השלל, וביקשו להמירו למטבע מקומי, וכך היה.

המשיב הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירות שוד וניסיון הונאה בכרטיס חיוב. על כך דן אותו בית המשפט המחוזי לששה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שרות, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 5000 ש"ח. המדינה עותרת בפנינו להחמיר בעונש.

ערעור זה בדיון יסודו. נדמה שעל חומרת מעשיו של המשיב אין צורך להרבות מלים. תקיפתה של אשה שהלכה לתומה ברחוב, הפלתה על הרצפה ושוד של תיק שנשאה עמה, הם מעשים בעלי חומרה מיוחדת ויש בהם להעיד על מסוכנותו של המבצע והתעוזה בה הוא נחון. על מעשים מסוג זה יש להגיב במאסר ממושך, גם משום היותם נפוצים. מקל וחומר שנכון היה לנהוג כך נוכח נטייתו של המשיב להפחית ולטשטש מחומרת מעשיו, דבר שהביא את שרות המבחן להמליץ על "ענישה מוחשית וקונקרטית".

אנו מקבלים אפוא את הערעור, ולאחר שנתנו את דעתנו להלכה לפיה אין בית משפט של ערעור נוהג למצות את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את תקופת המאסר בה ישא המשיב על 12 חודשים. חלקיו האחרים של גזר-הדין, יעמדו בעינם.

המשיב יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום ז' בכסלו התשע"א (14.11.10), עד לשעה 10:00.