החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 3691/01 שמואל אקשוטה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · עיכוב ביצוע עונש מאסרבקשה לעיכוב ביצוע מאסר עד להכרעה בערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער, שהורשע בחטיפה ובנסיון לחטיפה עבור המשטרה הפלסטינאית, ביקש לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר עד להכרעה בערעור. בית המשפט דחה את הבקשה נוכח חומרת המעשים, עברו הפלילי והסיכוי הנמוך לשינוי משמעותי של העונש בערעור, אף שנשקלו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות.

העובדות

המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת חטיפה ונסיון לחטיפה עבור המשטרה הפלסטינאית, תמורת תשלום. בית המשפט המחוזי גזר עליו מאסר של ארבע שנים ומחצה, שלוש שנים לריצוי בפועל. המערער ביקש לעכב את תחילת ריצוי העונש עד להכרעה בערעור, בטענות למצבו הרפואי, הכלכלי והמשפחתי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על עיכוב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור על גזר הדין?

הלכות

  1. 1

    חומרת המעשים והעבר הפלילי מצדיקים דחיית בקשה לעיכוב ביצוע, והסיכוי לשינוי משמעותי של העונש בערעור קטן

    ״חומרת המעשים שעשה המערער הצדיקה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הטלת עונש כבד הרבה יותר״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • חטיפה
  • נסיון לחטיפה
  • הסדר טיעון
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

3691/01 - א'

בפני:

כבוד

השופט י' טירקל

המבקש-המערער

:

שמואל

אקשוטה

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

בקשה

לעיכוב ביצוע

גזר דינו של בית המשפט

המחוזי

בתל אביב-יפו בת"פ 40033/01 שניתן

ביום

1.5.01 על ידי כבוד השופט ע' מודריק

תאריך

הישיבה: כ"ב באייר תשס"א (15.5.01)

בשם

המבקש-המערער: עו"ד אבי כהן

בשם

המשיבה: עו"ד תמר פרוש

החלטה

1.בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' מודריק) הרשיע את המערער, על פי הודייתו, במסגרת הסדר טיעון במעשה עבירה של חטיפה וכן נסיון לחטיפה. לפי כתב האישום שבעובדותיו הודה המערער, בתמצית, קשרו שני אנשים שפעלו בישראל עבור המשטרה הפלסטינאית קשר עם המערער לחטוף סייעני שב"כ ולהסגירם לרשות הפלסטינאית תמורת בצע כסף. השניים, עם המערער, אכן חטפו סייען ומסרו אותו לרשות הפלסטינאית. שם הוכה, נחקר ונעצר עד שעלה בידו להמלט לישראל אחרי 3 חודשים. תמורת החטיפה קיבל המערער סך של 5,000 ש"ח בצ'ק (שלא היה לו כיסוי). זמן קצר אחרי הפרשה הקודמת הסיע המערער ברכבו סייען נוסף, בטענת מרמה שהם נוסעים לתחנה המרכזית בתל אביב, ובהמשך הנסיעה סטה מדרכו בכוונה להעבירו לידי המשטרה הפלסטינאית. חפצו לא צלח בידו ואותו סייען נמלט מן המכונית. בשל כל אלה גזר בית המשפט המחוזי על המערער, ביום 1.5.01, מאסר לתקופה של ארבע שנים ומחצה שמהן שלוש שנים לריצוי בפועל ויתרת התקופה על תנאי. בית המשפט המחוזי עיכב את תחילת ריצוי העונש עד מחר, 16.5.01, ועתה מבקש המערער לעכב את תחילת ריצוי העונש עד להכרעה בערעור.

2.ההחלטה בענין זה אינה קלה. המערער הוא כבן 51 שנים ולפי חוות דעת פסיכיאטרית של המרכז לבריאות הנפש אברבאנל, מיום 30.1.01, לוקה בהפרעת אישיות ובפיגור שכלי. כמו כן, אובחן בעבר כסובל מהתמכרות לסמים. לפי תעודה רפואית נוספת, מיום 14.1.01, סבל המערער באותו זמן מתהליך סכיזופרני ולפיכך נקבע כי באותו זמן לא יכול היה לעמוד לדין או להתייצב בבית המשפט. גם הרקע האישי והמשפחתי שלו, כפי שהוא עולה מתסקיר, מיום 24.4.01, שהגיש עליו שירות המבחן, הוא עגום. המערער הוא במצב כלכלי קשה, נשוי לאשה בהריון מתקדם ואב לשלושה ילדים בגילאי 3 עד 7 שנים. על רקע מצב זה נוטה הלב להעתר לבקשת בא כוח המערער ולדחות את תחילת ריצוי המעצר על מנת לאפשר לו לטפל בילדיו ולסייע לאשתו בסוף תקופת הריונה וסמוך לאחר מכן.

אף על פי כן לא מצאתי מקום להעתר לבקשה. חומרת המעשים שעשה המערער הצדיקה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הטלת עונש כבד הרבה יותר מזה שהוטל עליו. גם עברו הפלילי - הרשעות קודמות מרובות שרובן בעבירות רכוש ושימוש ברכב ללא רשות - עונה בו. הסיכוי שערכאת הערעור תמיר את עונש המאסר בעונש של עבודות שירות בצרוף מבחן, או תקצר את תקופת המאסר בשיעור משמעותי, הוא קטן. גם לעצם הבקשה וטעמיה, לא נראה לי שעיכוב הביצוע המבוקש יהיה בו משום סיוע של ממש למשפחה האומללה.

3.הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המערער יתייצב לריצוי עונש כפי שהורה בית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ג באייר תשס"א

(16.5.01).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1חומרת המעשים והעבר הפלילי מצדיקים דחיית בקשה לעיכוב ביצוע, והסיכוי לשינוי משמעותי של העונש בערעור קטן