ע"פ 3722/09 אורן אביטן נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן) אשר דחה את בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו בגין הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון וקבלת נכסים שהושגו בעוון, על ידי בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' הימן).

2.

המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון וקבלת נכסים שהושגו בעוון. על-פי כתב האישום המתוקן אירעה פריצה למוזיאון ונגנבו 6 תמונות יקרות ערך בשווי של כ-300 אלף דולר. המערער יחד עם אחרים קיבלו לידיהם את התמונות בידיעה שהן גנובות.

3.

בית משפט השלום בראשון לציון בגזר דינו קבע כי העבירות בהן הורשע המערער מותנו והופחתו באופן משמעותי בכתב האישום המתוקן. עם זאת קבע בית המשפט כי מגיליון הרשעותיו של המערער עולה כי הוא שקוע החל מגיל 16 בפעילות עבריינית ובניהול אורח חיים בשולי החברה. למערער ניתנו מספר הזדמנויות שיקומיות אותן לא השכיל לנצל והמשיך לעבור עבירות רכוש וסמים רבות. בית המשפט ציין כי אף שירות המבחן בתסקירו סבר כי המערער מביע רצון לשיקום מן השפה ולחוץ בלבד. לפיכך גזר בית המשפט את דינו של המערער לתשעה חודשי מאסר בפועל, וכן הורה על הפעלת מאסר מותנה למשך 12 חודשים ומאסר מותנה נוסף בן שישה חודשים. בית המשפט הורה כי המאסרים ירוצו חלקם במצטבר כך שירצה המערער סך של 18 חודשי מאסר בפועל, שהוא גבול הענישה העליון לפי הסדר הטיעון בין הצדדים. עונש המאסר עוכב על-ידי בית משפט השלום עד ליום 12.4.09.

3.

המערער הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז. בד בבד הגיש הוא בקשה לעיכוב ביצוע נוסף של עונש המאסר. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי תקופת המאסר שהוטלה על המערער לא תסתיים בטרם ישמע הערעור ולפיכך לא יהיה בדחיית הבקשה כדי לאיין את הערעור. כמו כן ציין בית המשפט כי אין ליחס משקל רב לכוונות אותן מביע המערער להתחיל בהליך גמילה ושיקום, כיוון שהתנהגותו של המערער רצופה בדפוס החוזר על עצמו, כאשר המערער שב ומבטיח להשתקם אך לא ממלא אחר הבטחותיו. בית המשפט ציין כי מועד הערעור קבוע ליום 18.6.09 והורה למערער להתייצב לריצוי עונשו ביום 5.5.09.

4.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שבפניי. יצוין כי ביום 4.5.09 הוריתי על עיכוב ביצוע המאסר עד למתן החלטה אחרת. באת כוח המערער טענה בפני כי סיכויי הערעור טובים. לטענתה, המערער שהה במהלך ההליך המשפטי בטיפול גמילה מסמים, וכרגע הוא מצוי בטיפול באישפוזית "בית חם" והוא ממתין לכניסה לקהילה טיפולית "הדרך" ביום 7.5.09. זאת על אף שתסקיר המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, ולא נתן משקל חיובי לניסיונות הגמילה של המערער. הסנגורית הוסיפה וטענה לאפלייתו של המערער אל מול הנאשמים 1 ו-3 בפרשה, בעוד היא סבורה כי ראוי לאפשר למערער למצות את ההליך הטיפולי ולקבל תסקיר משלים שיוגש לערכאת הערעור. עוד ציינה היא כי מאז הגשת הכתב האישום ועד לסיום ההליך חלפו למעלה משלוש שנים וחצי, ולפיכך לא יגרם כל נזק לאינטרס הציבורי מעיכוב ביצוע העונש לתקופה קצרה נוספת לאחריה יוחלט האם לאפשר למערער לסיים את ההליך הטיפולי או אם לאו. כמו כן, ציינה היא כי זה הורשע בעבירות קלות יחסית, ועיקר תקופת העונש שהושת נובע מהפעלת מאסרים מותנים, בעוד שעל יתר המעורבים בפרשה לא הוטל מאסר בפועל כלל. לסיכום, מפנה באת כוח במערער לפסיקה במקרים אשר לטעמה דומים הם למקרה נשוא ערעור זה, ועל פיהם מסיקה היא כי יש לעכב את ביצוע עונשו של המערער עד הכרעה בערעורו.

5.

מנגד, טענה באת כוח המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים, כיוון שהחלק הארי מעונשו של המערער הינו הפעלת מאסרים מותנים אותם עליו לרצות. למערער עבר פלילי מכביד ביותר, המעיד על דפוס עברייני, על אף הבטחותיו החוזרות ונשנות לשנות את דרכיו, אשר אינן יוצאות מן הכוח אל הפועל. תשומת ליבי הופנתה להרשעה נוספת העומדת לחובת המערער, שאינה מופיעה ברישום הפלילי, אשר בגינה נגזרו על המערער 6 חודשי מאסר בפועל, כאשר עד כה הממונה לא בא בהמלצה לריצוי העונש בעבודות שירות. המערער מעיד על עצמו כי הוא מכור לסמים קשים במשך כשבע שנים, והמשיבה אינה סבורה כי עיכוב הביצוע יהווה נדבך משמעותי בשיקומו של המערער. בנוסף, טוענת באת כוח המשיבה כי בית משפט השלום בהחלטתו סקר ביסודיות את האבחנות בין הנאשמים השונים בתיק, ונימק בפרוט את הסיבות להחמרה בעונשו של המערער ביחס לנאשמים הנוספים, על כן אין לקבל את הטענה שמדובר בהפליה. לבסוף מבחינה באת כוח המשיבה בין הפסיקה אליה הפנתה הסנגורית לבין המקרה שבפנינו בכל הנוגע לעברו של המערער והמלצות שירות המבחן לגביו.

6.

לאחר עיון מעמיק בטענות הצדדים ונספחיהן, בהחלטות בתי המשפט קמא, בתסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער, ובפסיקה אליה הפנו הצדדים, סבורה אני כי דין הערעור להידחות. הכלל הינו שעונש ירוצה מייד לאחר שנגזר על ידי בית המשפט, אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת ( בש"פ 3360/91 אבו ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.7.1991); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). על אף שבמקרים מסוימים הימצאו של מערער בהליך גמילה עשוי להיחשב נסיבה מיוחדת לצורך עיכוב ביצוע עונש מאסר במגמה לאפשר השלמת תהליך שיקום, הדבר מוצדק רק במידה והוכיח המערער רצון עז ואמיתי לגמילה ושיקום, המגובה במעשים ומאמצים מטעמו, ולא בדיבורים בלבד (ראה למשל ע"פ 3192/00 ביטון רפאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.00). אין להביא למצב שביטוי כוונות לשיקום וגמילה בעלמא ישמשו ככלי בידי נאשמים ומערערים להתחמקות מעונשי מאסר באופן המאפשר עבריינות חוזרת.

7.

במקרה זה, עברו הפלילי המכביד של המערער הכולל הרשעה חדשה שהתקבלה לא מכבר, העובדה שלא השכיל לנצל הזדמנויות קודמות לגמילה ושיקום שניקרו בפניו, וחוות דעת שירות המבחן המפקפקות בכנות רצונו של המערער בשיקום ואינן באות בהמלצות טיפוליות, מביאות למסקנה כי אין לעכב ביצוע עונשו של המערער. זאת במיוחד כאשר תאריך הדיון בערעור קרב. אם רצונו של המערער שבפני להיגמל מסמים ולשנות דרכיו הוא כן ואמיתי, יחל הוא במאמציו אלו עם תחילת מאסרו, ובהמשך ישתלב בתוכניות הגמילה המוצעות על ידי שירות בתי הסוהר. עוד יאמר, מבלי להביע דעה בעניין סיכויי הערעור, העובדה כי מרכיב עיקרי מעונשו של המערער נובע מהפעלת עונשים מותנים קודמים מפחיתה את הסיכוי לאפשרות שריצוי מיידי של העונש ייתר את הערעור שנוגע לחומרת גזר הדין בלבד ולא לעצם ההרשעה.

8.

גם את טענת האפליה אותה העלתה בא כוח המערער אין בידי לקבל. בית משפט השלום בחן ביסודיות את נסיבותיהם של כלל הנאשמים בתיק, ואיבחן את המערער מהאחרים בכך שעברו הפלילי מכביד עד מאוד, ולחובתו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה, אשר סכומם הכולל הינו כמספר חודשי המאסר שנגזרו על המערער בתיק זה.

8.

לאור כל זאת, דין הערעור להידחות. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 19.5.2009, במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז, בשעה 10:00.