ע"פ 3729/08 פלוני נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן ארבע שנים לריצוי בפועל שגזר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ב' אופיר-תום, מ' סקולוב וי' שנלר) בתפ"ח 1061/05 על המערער לאחר שהרשיעו בעבירת אינוס, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המערער על הכרעת הדין המרשיעה ולחלופין על חומרת העונש.

1.

ביום 24.10.2007 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער באינוסה של י.ב. שהייתה בעת ביצוע האונס (7.4.2005) כבת שש עשרה שנים (להלן: המתלוננת ). בגוזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי וכן תשלום פיצוי בסך 15,000 ₪ למתלוננת, הדגיש בית המשפט המחוזי כי אל מעשיו של המערער נלווית במקרה דנן חומרה מיוחדת, משום שניצל את מערכת היחסים הידידותית שנרקמה בינו ובין המתלוננת ואת פער הגילים ביניהם (בעת האירוע היה המערער גבר נשוי כבן עשרים וחמש). בהקשר זה ציין בית המשפט כי המערער ביצע במתלוננת את זממו תוך שהוא מפעיל כלפיה כוח, מורה לה כי לא תפסיקו ומחליש את יכולת ההתנגדות שלה. עוד קבע בית המשפט כי המערער ניצל את מצבה האישי של המתלוננת, נערה צעירה ומבולבלת, שראתה בו ידיד ואוזן קשבת לבעיותיה בעוד שכל מעייניו של המערער היו נתונים לקיום יחסי מין עימה. נסיבה נוספת לחומרה מצא בית המשפט בכך שהמערער לא הביע חרטה על מעשיו גם לאחר הכרעת הדין, ואף שכתוצאה מן האירוע (כפי העולה מתסקיר נפגעת העבירה שהוגש) נגרמו למתלוננת נזקים נפשיים ממשיים הפוגעים בתפקודה ומצריכים טיפול ממושך. בית המשפט ער היה לכך שלאחר הכרעת הדין ובטרם ניתן גזר הדין, השתלב המערער מיוזמתו בקהילה טיפולית לגמילה מסמים וכן נתן דעתו לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות המיוחדות (בהיותו כבן ארבע עשרה, נחטפה אחותו של המערער, נאנסה ונרצחה ואחות אחרת חלתה ועוברת טיפולים קשים). עוד נתן בית המשפט את דעתו לעדות שמסרה בשלב הטיעונים לעונש גרושתו של המערער, אם ביתו התינוקת, אשר סיפרה כי היא תומכת בו ומאמינה כי הוא מבקש לשקם את חייו. לבסוף ציין בית המשפט כי על פי חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות, מסוכנותו המינית של המערער נמוכה ואין התרשמות מקיומה של פתולוגיה מינית במעשיו. בכך מצא בית המשפט שיקול משמעותי לקולא, בהדגישו כי אין למערער עבר פלילי בתחום עבירות המין וכי גיליון הרשעותיו כולל עבירה של קבלת דבר במרמה ומספר עבירות סמים שבגינן הוטלו עליו בעבר מאסרים על תנאי ועבודות שירות.

3.

בד בבד עם הערעור על הרשעתו ועל חומרת העונש, הוגשה על ידי המערער גם הבקשה שבכאן לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו. לטענתו טובים סיכויי הערעור על ההרשעה להתקבל וזאת משום שבית משפט קמא התעלם מסתירות בעדותה של המתלוננת ומראיות שהובאו בפניו המחזקות את גרסתו לפיה יחסי המין שקיים עימה היו בהסכמה. המערער טוען בהקשר זה, בין היתר, כי המתלוננת שיקרה באומרה שלא עלתה לרכבו כבר במפגש הראשון ביניהם וכן במוסרה גרסה בלתי הגיונית באומרה כי העובדה שהגיעה עם המערער אל המושב האחורי של הרכב בעת אירוע האונס שיוחס לו, היא תוצאה של המאבק ביניהם. עוד טוען המערער כי גם בשיחה המוקלטת שקיימה עימו המתלוננת ביוזמת המשטרה היא לא הטיחה בפניו כי אנס אותה וכל שאמרה לו הוא כי גרם לה לבגוד בחבר שלה, ולטעמו לא נועדה תלונתה נגדו אלא על מנת לרצות את החבר ולשכנעו כי לא קיימה עם המערער יחסי מין מרצונה. לבסוף טוען המערער כי יש לייתן לו הזדמנות להשלים את מהלך השיקום והגמילה שבו החל, בציינו כי הוא מצוי בקהילה טיפולית סגורה מאז ינואר 2008, כי השתלב בה היטב וכי הוא עושה מאמץ כן להשתקם ולהיגמל מהתמכרותו לסמים. בנסיבות אלה, לטענתו, יש להעדיף את האינטרס הציבורי הקיים בשיקומו על פני האינטרס הציבורי שיחל בריצוי עונש המאסר טרם שמיעת

הערעור. במהלך הדיון בבקשה אף הוגשה חוות דעת עדכנית מטעם העובדת הסוציאלית בקהילה הטיפולית "רמות יהודה זוהרים" בה שוהה המערער, ממנה עולה כי המערער נחשב למטופל חיובי בקהילה, כי הוא מתקדם ומפגין מוטיבציה להמשך התהליך הטיפולי וכי הוא מצוי בתהליך משמעותי של שינוי.

4.

המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה. לטענתה סיכויי הערעור נמוכים, שכן בהכרעת דינו המנומקת העדיף בית משפט קמא את גרסתה של המתלוננת, אשר נתמכה בעדויות של אנשי מקצוע ביחס למצבה הנפשי הקשה, על פני גרסתו של המתלונן, וקיים סיכוי קלוש כי ערכאת הערעור תתערב בקביעותיו אלה. בהקשר זה מדגישה המשיבה כי הדברים שאמר המערער למתלוננת בעת שזו הקליטה אותו משמשים ראשית הודיה ומחזקים את המסקנה בדבר סיכוייו הקלושים של הערעור. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערער פנה למסגרת טיפולית לגמילה מסמים רק לאחר שהורשע בדין ולפני הינתן גזר הדין ועל כן נראה כי טיפול זה לא נועד אלא על מנת להפיק ממנו רווח משני לעניין העונש ולעניין עיכוב הביצוע ומכל מקום, כך מוסיפה המשיבה וטוענת, מדובר בגמילה מסמים ואין קשר בין הטיפול האמור ובין העבירה שבה הורשע המערער.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב ביצוע עונש מאסר וכי על המבקש את עיכוב הביצוע לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות העניין יש להסיג לאחור את האינטרס הציבורי הקיים בביצועו המיידי של העונש, מפני אינטרסים אחרים המצדיקים את העיכוב בנסיבות העניין. (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 276-281 (2000); ע"פ 2037/05 מכנס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.3.2005); ע"פ 9188/07 דוידוב נ' מדינת

ישראל (טרם פורסם, 7.11.2007)).

הבקשה שבפניי עניינה במערער שהורשע בביצוע עבירת מין חמורה במתלוננת שהייתה אותה עת קטינה, תוך ניצול האמון שנתנה בו ותוך ניצול חולשותיה ומצוקתה. הטענות שמעלה המערער נגד הרשעתו בדין מופנות בעיקרו של דבר כנגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית משפט קמא, ואף שאין להוציא מכלל אפשרות כי במקרים ראויים עשויה ערכאת הערעור להתערב גם בכך, הרי שככלל ערעור מסוג זה סיכוייו אינם מן הגבוהים (ראו:

ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת

ישראל , פסקה 2 לפסק דינה של כב' השופטת חיות (טרם פורסם, 17.3.2008);

ע"פ 7733/05 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (טרם פורסם, 30.4.2008); ע"פ 2119/07 בן שיטרית

נ'

מדינת ישראל , פסקה 6 (טרם פורסם, 29.4.2008)). אשר לטענות שהעלה המערער בעניין טיפול הגמילה בו הוא מצוי ובעניין האינטרס הציבורי הקיים בשיקומו מהתמכרות לסמים. כפי שציינה המשיבה בצדק מדובר בטיפול שאין כל קורלציה בינו ובין עבירת המין שבה הורשע המערער ויתרה מכך העיתוי שבו החל בטיפול (לאחר ההרשעה ולפני מתן גזר הדין) מעורר אף הוא את החשש כי מלכתחילה לא נועדה השתלבותו בטיפול אלא על מנת להפיק מכך רווח שולי בבוא עת גזירת הדין. ויודגש - חוות הדעת העדכנית והחיובית שהוצגה בעניינו של המערער ממנה עולה כי הוא משכיל להפיק תועלת אמיתית מן הטיפול, מלמדת כי לעיתים "מתוך שלא לשמה בא לשמה" ויש לקוות כי המערער אכן יתמיד בהחלטתו להיגמל ויגלה נכונות להמשיך בטיפול הנדרש לצורך כך, גם בין כותלי הכלא.

הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית, אפוא. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 3.8.2008 עד השעה 10:00.