ע"פ 3837/03 מאזן אקחש נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בשני כתבי אישום שהוגשו נגד שני המערערים לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 330/02 ו-349/02) נטען, כי במהלך חודש יוני 2002 הם ביצעו יחד עם אחרים, 7 מעשי שוד בנסיבות מחמירות, וכן היו מעורבים בשני ניסיונות לבצע עבירה דומה. על פי גרסת המשיבה, ארבו המערערים וחבריהם לנהגים של רכב, ובאיומים ואלימות, שלעיתים היתה קשה ביותר, הם סילקו את הנהגים, גנבו את הרכבים, ואת חלקם הם מכרו בתחומיה של הרשות הפלסטינית.

המערערים הודו בעובדות אלו, ובעקבות כך הורשעו בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, שוד בנסיבות מחמירות, מסחר ברכב גנוב, ועבירות נוספות לפי פקודת התעבורה. בגין כל אלה גזר בית המשפט למאזן אקחש (להלן "מאזן") 10 שנות מאסר, מתוכן 9 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. למוחמד עלושי (להלן: "מוחמד") גזר בית המשפט 9 שנות מאסר, מתוכן 8 שנים לריצוי בפועל. בית המשפט הוסיף וגזר למוחמד עונש נפרד בגין העבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל – שנת מאסר, מחציתה בפועל ומחציתה על תנאי. כמו כן, הורה בית המשפט על הפעלתו של מאסר על-תנאי שעמד נגד מוחמד, וקבע כי ההפעלה תהיה בחופף לעונש שנגזר בגין העבירה לפי חוק הכניסה לישראל, ובמצטבר לעונש המאסר שנגזר בגין העבירות האחרות, כך שהתוצאה הסופית היתה שמוחמד נאסר ל-8.5 שנים.

נגד מאזן הוגש כתב אישום נוסף לבית משפט קמא (ת"פ 229/03), בו נטען כי באחד מימיו של חודש יוני 2002, הוא פרץ עם אחרים לביתם של בני זוג בגיל מתקדם הגרים בעין איילה, ותוך שימוש באלימות ובאיומי סכין שהוצמדה לצווארו של הבעל, הם גנבו מכשירי טלפון וכן את מפתחות רכבם של בני הזוג. החבורה נמלטה עם רכב זה, ובהמשך מכרה אותו בטול-כרם. בגין מעשים אלה הורשע מאזן, על פי הודאתו, בעבירות של שוד מזוין, מסחר ברכב גנוב והתפרצות.

בגין תיק זה (ת"פ 229/03) נגזרו למאזן 4 שנות מאסר, שבמחציתן הוא ישא במצטבר לעונש שהושת עליו בת"פ 330/02.

הערעורים מופנים כנגד חומרתם של גזרי הדין. מאזן סבור כי העונש שנגזר לו בגין קבוצת עבירות השוד, הינו ארוך מעבר לנדרש ולמתחייב מהפסיקה. הוא הוסיף וטען, כי פיצול העבירות אותן ביצע בחודש יוני 2002 לשני תיקים, גרם לו עוול. את האשם לעניין זה הוא הניח לפתחה של המשיבה, וגם אם ברמת העיקרון מקובלת עלינו השקפתו כי המשיבה חטאה במחדל, אנו תוהים מדוע מאזן עצמו לא יזם את צירופו של התיק הנוסף שעה שנגזר עונשו בת"פ 330/02 בחודש אדר ב' תשס"ג (מרץ 2003). על רקע זה הוספנו ותהינו אם אין מדובר ב"מחדל-מדעת" של מאזן, אשר קיווה, ככל הנראה, שהתיק האחר נשכח על ידי המשיבה והוא לא יעמוד בגינו לדין. כך או כך, העונש הנוסף שנגזר למאזן בת"פ 229/03, הנו קל במידה ניכרת מהעונש אשר התחייב מחומרתו של האירוע בו נטל חלק, ובית משפט קמא נהג כך לנוכח העונש האחר שנגזר למערער זה בת"פ 330/02. לפיכך, לא מצאנו עילה להקלה נוספת בעונשו של מאזן.

באשר למוחמד, העונש שהושת עליו היה במסגרת הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ועל פיו נתבקש בית המשפט לגזור למוחמד בין 9 שנות מאסר (כעתירת המשיבה) ל-7 שנות מאסר (כעתירת המערער). מכאן, שהעונש לא חרג מהמסגרת אותה הציעו הצדדים לבית המשפט, ועניין זה לבדו מחייב את המסקנה כי ערעורו של מערער זה להידחות. אולם הוא ראוי להידחות, למעט תיקון אחד שיפורט בהמשך, כפי שראוי לנהוג גם בערעורים שהגיש מאזן, הואיל והעבירות בהן הורשעו השניים חומרתן מופלגות. מדובר בשורה ארוכה של מעשי שוד, בהם גילו המערערים וחבריהם חוצפה ותעוזה יוצאות דופן, ולמעשה הם היו מוכנים לעשות כמעט הכול כדי לבצע את זממם. התנהגות מסוג זה חייבה ענישה קשה וכואבת, הן משום שזו הדרך לנהוג במי שמהווה סיכון כה חמור לציבור ולרכושו, והן משום הצורך להרתיע את הרבים.

עם זאת, רכיב אחד בעונש חייב את התערבותנו, וכוונתנו לכך שעל מוחמד גזר בית משפט קמא עונש נפרד בגין העבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, בעוד שהוא נמנע מלעשות זאת בעניינו של מאזן, חרף העובדה שגם מערער זה הורשע באותה עבירה. אנו סבורים כי לאבחנה זו בין המערערים לא היה מקום, אף שאין להבין מכך שככלל יש פגם בגזירתו של עונש אחד על מי שנכנס לישראל ושוהה בה שלא כחוק, ועונש שני על כך שבמהלך שהייתו הבלתי-חוקית ביצע אותו נאשם גם עבירות פליליות אחרות.

לנוכח כל אלה אנו מחליטים לדחות את הערעורים שהגיש מאזן, ואת ערעורו של מוחמד אנו מקבלים באופן חלקי, והכוונה לכך שבעונש המאסר שנגזר לו בעבירה לפי חוק הכניסה לישראל והמאסר על-תנאי שהופעל, ישא מוחמד בחופף לעונש שנגזר לו בתיק זה, כך שהתוצאה הסופית היא שהוא ייאסר לתקופת מאסר כוללת של 8 שנים.