ע"פ 3883/09 כמאל שלוף נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר למסור ידיעות לאויב, מסירת ידיעות, קשירת קשר לבצע עוון ומתן אמצעים לבצע פשע. נטען, כי בסמוך לחודש יולי 2007 קשר המערער עם ג'ומעה עטייה שלוף, פעיל חמאס שהיה מוכר למערער כמי שיורה פצצות מרגמה לעבר ישראל וכוחות צה"ל, לערוך תצפיות על תנועת כוחות צה"ל באזור שדה התעופה ברפיח ולדווח לו על כך. המערער ביצע פעילות זו במשך 8 חודשים.

באישום נוסף שיוחס למערער נטען, כי בחודש ינואר 2008 הוא קשר עם אחר לחפור מנהרה מרפיח למצרים, תוך ידיעה כי זו תשמש, בין היתר, להברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה. בהמשך נמצאו אנשים אשר מימנו את החפירה, אולם המנהרה לא הושלמה עקב אירועים שפרצו באזור. בעקבות הרשעת המערער, דן אותו בית המשפט המחוזי לתשע שנות מאסר

ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

2.

הערעור שבפנינו מופנה נגד גזר הדין, ובגדרו נטען כי העונש סוטה מרמת הענישה המקובלת; המערער אינו אזרח ישראלי ולפיכך אינו חב נאמנות למדינה; התצפיות אותן ביצע המערער לבקשת פעיל חמאס הן בבחינת "הגנה עצמית", שכן הן נועדו להתריע בפני פעיל החמאס על התקרבות כוחות צה"ל; הפעולות בהן הורשע המערער התבצעו בתחום שאינו בשליטת ישראל; המשיבה קנתה יתרון על פני ההגנה בכך שבית המשפט המחוזי אפשר לה לטעון את טיעוניה לעונש בכתב, בעוד שהסנגור נדרש לטעון על פה; בית המשפט לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער – חקלאי שאדמותיו ומטעיו נהרסו בידי כוחות צה"ל; אין בענישה כדי למלא תפקיד של הרתעה מאחר שתושבי רצועת עזה חוו מלחמה קשה שבה נהרגו רבים מביניהם ונגרם הרס רב.

3.

מלשון סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 עולה, כי סיכומיהם של הצדדים לעונש אמורים להישמע על-פה. ככל שההגנה נתנה את הסכמתה להגשתם של סיכומי התביעה בכתב, נכון להורות לתביעה להעמידם לרשות ההגנה לפני מועד הדיון, כדי שזו תוכל להיערך להשיב עליהם. עם זאת, לא סברנו כי במקרה הנוכחי קופחה הגנתו של המערער, הואיל וההגנה לא התנגדה להגשתם של סיכומי התביעה ביום הדיון, והטיעון בסוגיה זו עלה רק בשלב הערעור.

לגופו של הערעור - בניגוד להשקפתה של באת-כוח המערער, העבירות אותן ביצע שולחה הן חמורות ביותר, הואיל וגלום בהן פוטנציאל סיכון לתושבי ישראל וכוחות הביטחון. התפקיד שנטל המערער על עצמו היה לא רק כדי להתריע בפני אותו פעיל חמאס כדי למנוע את מעצרו, הואיל והתצפיות נועדו גם לאיסוף מידע על תנועת הצבא באזור שדה התעופה ברפיח (ראו סעיף 2 לעובדות כתב האישום). מידע זה עלול לשמש את האויב, ואין זה עולה ואין זה מוריד אם המערער ביצע פעילות זו מתוך מניעים אידיאולוגיים או מתוך צפייה להטבה חומרית. העולה מכך הוא שהמערער אכן היה ראוי לכליאה ממושכת. אולם, גם אם אפשר שיש מקום להחמיר ברמת הענישה המיושמת בתחום זה, נראה כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר בה ישא בפועל על 7 שנים. המאסר על-תנאי אותו גזר בית המשפט המחוזי – יעמוד בעינו.