ע"פ 3903/10 שאקר אלקרינאוי נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של 30 חודשי מאסר שהוטלו על המערער עד לשמיעת הערעור.

2.

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשתי עבירות של הדחה ובקשירת קשר לפשע. המתלונן בתיק זה זכה במכרז של עיריית באר שבע להספקת שרותי תיקון צנרת ביוב. על רקע זכייתו זו נסחט המתלונן באיומים על ידי קבלן מתחרה בשם סולימאן אלקרנאוי, ושתי משאיות שלו הוצתו כדי למנוע בעד המתלונן להמשיך להתמודד במכרז. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער יחד עם לואי אלקרנאוי, סלאמה אלקרנאוי והקבלן המתחרה קשרו קשר לשלוח אש במזיד ברכושו של המתלונן, וכי המערער הוא שהצית את המשאית.

3.

לאחר הכרעת הדין עשתה המדינה הסדר טיעון בפני הרכב אחר עם שלושת המעורבים האחרים, ועניין זה נזכר בגזר הדין. הקבלן המתחרה הורשע רק בסחיטה באיומים, לואי הורשע בעבירה של סיוע לאחר ההצתות וסלאמה זוכה בהסכמה. המדינה הסבירה כי ההסדר גובש בשל קשיים ראייתים שהיו למדינה ביחס למעורבים האחרים. המערער טוען כי הסדר זה חייב לאצול גם על עניינו שלו, הן מבחינת ההרשעה והן מבחינת העונש.

4.

הכרעת הדין מבוססת בעיקרה על גרסאותיהם במשטרה של לואי ושל סלאמה אותם העדיף בית המשפט על פני עדויותיהם במשפט. לעדות במשטרה היו חיזוקים ראייתים ובהם הימלטות המערער מן הדין. לכאורה מ דובר

בעניין עובדתי, ואין לומר כי בא כוח המערער הצליח להראות כי לכאורה שגה בית המשפט במסקנותיו וכי על כן סיכויי הערעור טובים. בא כוח המבקש השליך יהבו על מוצג שהוגש לי במהלך הדיון (ת/32). עיינתי בתמליל ולא עולה ממנו לכאורה מה שטוען בא כוח המבקש – שלואי וסלאמה חברו ביניהם להפליל את המערער, אך זה האחרון לא עשה דבר.

5.

דין הבקשה איפוא להידחות. ואולם, איני מוציאה מכלל אפשרות שלהסדר הטיעון עם האחרים תהא השפעה כזו או אחרת על עונשו של המערער. על כן מורה אני כי הערעור לגופו יישמע בהקדם.