ע"פ 3942/02 מדינת ישראל נ. מרדכי בן יוסף עטר

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.לפנינו ערעור המדינה על הרשעת המשיב על פי הודאתו בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים, וחבלה במזיד ברכב. כל העבירות בהן הורשע המשיב בוצעו כלפי הרב אשר גבאי, רבה של המועצה האזורית גלבוע, המנהל נכסים במקום מכח מינוי כאפוטרופוס. המשיב שכר באמצעות המתלונן חנות הנמנית על נכסי האפוטרופסות לצורך ממכר ירקות. במאי 2000 התחדש סכסוך ישן בין המשיב למתלונן שהיה קשור לחנות על רקע כוונת האחרון להשכיר חנות אחרת מהנכסים שבניהולו לצורך הפעלת חנות ירקות נוספת - דבר אשר עורר במשיב חשש לפגיעה קשה בפרנסתו. כתוצאה מכך, במספר הזדמנויות וכדי למנוע השכרת החנות כאמור, איים המשיב על המתלונן הן טלפונית והן פנים אל פנים באיומי אלימות חמורים כי אם יממש את תכנית ההשכרה ישרוף את מכוניתו ויפגע בו פגיעות גופניות קשות. במשך לכך, ב- 30.5.00 בשעות הערב כאשר המתלונן נמצא ברכבו, הגיע המתלונן למקום כשהוא נוהג בטנדר וחסם את מכונית המתלונן אשר בקש לעזוב את המקום. המתלונן נסע לאחור בנסיון להימלט מהמשיב אך זה רדף אחריו בטנדר ונגח בו שוב ושוב בחוזקה במכוניתו. המתלונן לקה בהלם והחל לזעוק לעזרה ותוך כדי כך נצמד המשיב עם הטנדר לרכב המתלונן. לאחר מכן ירד המשיב מהרכב כשבידו אלת עץ, ניגש למכונית המתלונן וניסה לשבור את חלון הרכב כדי להחדיר דרכו את האלה. המתלונן הצליח לסגור את החלון, והזעיק את המשטרה. המשיב חזר לטנדר, ושב והתנגש בעוצמה במכונית המתלונן ועזב את המקום.

בית המשפט המחוזי גזר על המשיב עונש של 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; קנס בסך 5,000 ש"ח ופסילת רשיון נהיגה למשך 6 חודשים.

2.המדינה טוענת בערעורה כנגד קולת העונש. טעמיה העיקריים הם כי העונש שנגזר אינו הולם את חומרת המעשים וכי הוא מחטיא באופן בולט את מטרת ההרתעה ביחס לעבירות אלימות ובריונות מעין אלה שבוצעו כאן.

הסניגור טען בתשובה כי בית המשפט העריך ואיזן כראוי את ההיבטים לחומרה ולקולא והעונש שגזר מצוי במתחם הענישה הסבירה ואין להתערב בו.

3.נתתי דעתי למכלול נסיבות הענין על רקע טיעוני הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי אף שבית משפט קמא נקט קו מקל בענישה במקרה זה, אין מדובר בחריגה קיצונית מרף הענישה המקובל בדרגה המצדיקה התערבות בית משפט כערכאה ערעורית.

מעשי המשיב כלפי המתלונן הם, אכן, חמורים מאד וראויים לכל גינוי. האלימות הקשה - הן הפיסית והן המילולית שננקטה על ידיו והפעלת אמצעי כפייה על המתלונן לנהוג בדרך שתקדם את עניינו האישי ראויה להוקעה ולמסר עונשי הרתעתי מתאים. משקל נוסף לחומרה יש לראות בעובדה כי המשיב בעל רישום פלילי קודם, בחלקו בעבירות בעלות מאפיינים של אלימות, אף כי יש להדגיש כי מדובר בעבירות שנעשו לפני תקופת זמן לא מבוטלת וחומרתן לא היתה כזו שגררה אחריה עונשי מאסר בפועל.

בצד החומרה, ישנה משמעות לקולא לעובדה כי לא נגרם למתלונן נזק פיסי בעקבות הארועים המתוארים. כן מדובר בסכסוך נקודתי בין השניים אשר חרף חומרתו הרבה נראה כי בא על פתרונו. המתלונן מחל למשיב, ויתר על פיצוי ממנו והסכסוך ביניהם יושב. על רקע זה נראה כי אין חשש של ממש להישנות מעשי עבירה מצד המשיב כלפי המתלונן.

עשוי להיות כי אילו נדרשנו לגזור את דינו של המשיב לראשונה הייתי מציעה להטיל עליו עונש מאסר בפועל כאמצעי הולם של גמול והרתעה מפני מעשי אלימות מסוג אלה שבוצעו כאן. אולם כערכאת ערעור אני סבורה כי הענישה שנגזרה על המשיב על דרך הטלת עונש מאסר בעבודות שירות אינה כה חריגה וקיצונית בקולתה עד כדי קיום הצדקה להתערב בה ולשנותה. בית משפט קמא נאחז בהיבטים לקולא וייחס להם משקל, וראוי להותיר את קביעתו בעינה.

לאור דברים אלה, הצעתי היא לדחות את הערעור ולהותיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעינו.

ש ו פ ט ת

השופט א' א' לוי

האלימות בה נהג המשיב אף שלא גרמה לנזק ניכר, היא התנהגות בריונית שתחילתה באיומים שהשמיע במשך מספר חודשים כלפי המתלונן, וסיומה באירועים שהתרחשו ביום 30.5.00, כאשר המשיב נגח עם רכבו ברכב בו נסע המתלונן. די אם נשים לנגד עינינו את הפחד והבעתה שהיו מנת חלקו של המתלונן, על מנת להגיע למסקנה שענישה מקלה מן הסוג שגזר בית המשפט המחוזי, עלולה לשדר לצבור מסר שלילי, ולהחמיץ את מטרות ההרתעה.

העובדה שלמערער הרשעות קודמות, רק חיזקה אותי בדעתי שראוי היה לקבל את הערעור, ולפיכך, אם דעתי היתה נשמעת, הייתי גוזר למערער 15 חודשי מאסר בפועל, בנוסף לרכיבי העונש האחרים (המאסר על-תנאי והקנס) שהושתו עליו.

ש ו פ ט

השופט י' טירקל:

עיינתי בחוות הדעת של חברי, השופטת א' פרוקצ'יה והשופט א' א' לוי. אחרי היסוסים החלטתי לצרף דעתי לדעתה של השופטת א' פרוקצ'יה.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט לדחות את הערעור כאמור בפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה.