פרטי ההליך
החלטה בתיק ע"פ 405/24
בבית המשפט העליון
ע"פ 405/24
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
אסלאם עפאנה
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. חמיס אבו עומר
3. מוסא אבו עומר
בקשה לעיכוב ביצוע
רכיב הפיצוי בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.11.2023 בתפ"ח
68037-06-21 שניתן על-ידי סגן הנשיא ר' כרמל, השופט א' רומנוב והשופטת מ'
ליפשיץ-פריבס
בשם המבקש: עו"ד מיטל יתאח
החלטה
1.בפני בקשה לעיכוב ביצועו של רכיב הפיצוי שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.11.2023 (תפ"ח 68037-06-21, סגן הנשיא ר' כרמל, השופט א' רומנוב והשופטת מ' ליפשיץ-פריבס).
2.ביום 20.6.2023 הורשע המבקש לאחר שמיעת ראיות בשתי עבירות של ניסיון רצח, שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ועבירה של החזקת סכין. ההרשעה נסבה על אירוע שהתרחש ביום 5.6.2021 על רקע סכסוך חניה שהתפתח בין משפחתו של המבקש לבין משפחתם של המתלוננים, הם המשיבים 3-2. במהלך האירוע ירה המבקש בנשק חם ופגע במרכז גופו של המשיב 2, וכן ירה לעברו של המשיב 3 מטווח של מספר מטרים, אלא שזה הצליח לחמוק מפגיעת הקליע. ביום 16.11.2023 ניתן גזר הדין, ובו הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל למשך 14 שנים, לצד עונש מאסר על-תנאי ופיצויים לטובת המתלוננים, שישולמו עד ליום 1.3.2024 (75,000 שקלים למשיב 2 ועוד 20,000 שקלים למשיב 3).
3.ביום 11.1.2024 המבקש הגיש ערעור המכוון כנגד הכרעת הדין וגזר הדין גם יחד. המבקש אינו חולק על מעורבותו באירוע, אך מעלה טענות שונות ביחס לאי-התקיימותו של היסוד הנפשי בעבירות שבהן הורשע, כמו גם ביחס לתרומתם של אחרים שהיו מעורבים באירוע לפגיעות שנגרמו למתלוננים. לענייננו, בכל הנוגע לגובה הפיצוי שהושת עליו, המבקש טוען כי היה מקום להפחית ממנו, בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, ובהתחשב בכך שבמסגרת ניסיון להגיע להסכם "עטווה" בין הצדדים, משפחתו שילמה למשפחתם של המתלוננים סכום של 5,000 דינר.
4.בבקשה דנן לעיכוב ביצועו של רכיב הפיצוי טוען המבקש כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, ובמסגרת זו שב על נימוקי הערעור, בין השאר בסוגיית גובה הפיצוי. המבקש מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן מצבו הכלכלי קשה, הוא עצור תקופה ארוכה ובפניו מאסר ממושך.
5.ביום 22.1.2024 המדינה הגישה תגובה לבקשה ובה טענה כי דינה להידחות. לשיטת המדינה, המבקש לא הראה שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות את סכום הפיצוי חזרה מהמתלוננים, וכן לא הביא כל תימוכין למצבו הכלכלי הקשה. המדינה הוסיפה עוד כי להערכתה אף סיכויי הערעור אינם נוטים לטובתו של המבקש. בתגובת המדינה צוין עוד כי גם המתלוננים מתנגדים לעיכוב הביצוע.
6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, אין בעצם הגשתו של ערעור כדי לעכב את ביצוע העונש, ובכלל זה את רכיב הפיצוי. ככל שלמבקש טענות הנוגעות לפריסת התשלום מטעמים הנוגעים למצבו הכלכלי, הדרך לעשות כן היא פנייה למרכז לגביית קנסות (ראו: ע"פ 6572/23 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (1.11.2023)).
7.סוף דבר: הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ב בשבט התשפ"ד (1.2.2024).
ש ו פ ט ת