ע"פ 4065/98 עזמי שיני נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, וכן בעבירות של נהיגה בשכרות במהירות בלתי סבירה ואי האטה בקטע עקומה של כביש. עונשו של המערער נגזר לשנתיים מאסר בפועל, לשלוש שנות מאסר על תנאי וכן לפסילה מלנהוג ולקבל רשיון נהיגה לצמיתות.

ביום המקרה, 19.9.93, בשעה 02:10 לפנות בוקר, נהג המערער ברכב פרטי לכיוון עכו. בקטע כביש בו יש עקומה לימין, לא האט את מהירות נסיעת הרכב וסטה עם רכבו שמאלה, חצה קו הפרדה רציף בכביש, ירד לשוליים השמאליים ושם התהפך הרכב. כתוצאה מכך נהרג אחד הנוסעים ושלושה מנוסעי הרכב, ביניהם המערער, נפצעו.

עובר לתאונה שתה המערער משקאות משכרים במסיבה בה השתתף, ועל פי בדיקת דמו שנערכה כשעה לאחר התאונה נמצא שרמת האלכוהול בדמו הינה 128 מ"ג %.

המערער אינו חולק על כך שנהג ברכב כשהוא שיכור. אך טענתו היא, שלא הוכח שנתקיים אצלו המצב הנפשי הנדרש כדי להרשיעו בעבירה של הריגה, וכן כי לא הוכח שהתאונה ארעה כתוצאה משכרותו. לטענתו, סונוור עובר לקרות התאונה, וזו היתה הסיבה לסטייתו עם הרכב מהכביש.

דין הערעור על ההרשעה להדחות.

בית המשפט המחוזי לא האמין לגירסת הסינוור, ואין עילה שנתערב במסקנתו. יוצא, שבנוסעו במצב של שכרות סטה המערער עם רכבו לשוליים, בנסיבות המצביעות על רשלנות חמורה ביותר. לכאורה, מתבקש הקשר בין מצב השכרות לאופן הנהיגה של המערער ברכב, אשר הביא לתאונה הקטלנית. הנאשם לא הצליח בראיותיו לטעת ספק בדבר קיומו של קשר כזה, המתבקש מנסיבות המקרה.

גם אין ספק שהוכח שלמערער היה בעת המקרה הלך נפש של פזיזות. הוא ידע ששתה לשכרה. אכן, מצב האלכוהול בדמו מצביע על כך שבודאי היה ער להשפעת האלכוהול עליו. על אף זאת, נטל על עצמו את הסיכון ונהג ברכב. בנסיבות אלה, הוכחה העבירה של הריגה, עבירה אשר בהרשעת המערער בה התמקד טיעונו של סניגורו בפנינו.

נוכח העבירות החמורות בהן הורשע המערער, גם העונש אשר הוטל עליו אינו מצדיק התערבות.

הערעור נדחה.

ניתן היום, כא' בתמוז התשנ"ח (15.7.98).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט

החלטה

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 29.7.98 עד שעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בחיפה.