ע"פ 4077/17 עבד אל קאדר גואד נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

מונח בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד. על פי כתב האישום המתוקן, בו הורשעו המערער ואחרים על פי הודאתם, פעל המערער ביחד ולחוד עם הנאשמים האחרים לקידומן ולהוצאתן לפעול של עסקאות נשק בדרכים שונות. פעילות זו כללה איתור, הובלה ושיווק של כלי נשק ותחמושת בשטחי הרשות הפלסטינית ובתחומי מדינת ישראל. בגין מעשים אלו הורשע המערער בשלושה אישומים, בביצוען של שתי עבירות קשירת קשר לביצוע פשע (סחר בנשק), שתי עבירות של נשיאת נשק ובעבירה אחת של רכישת נשק. המערער נידון למאסר בפועל של 45 חודש, בניכוי ימי מעצרו, למאסר מותנה ולקנס.

2.

המעשים חמורים המה. אלה טומנים בחובם סיכון לפגיעה ממשית בביטחון המדינה ובאזרחיה, מכוח שימוש בכליי נשק בעלי יכולת קטלנית. בית המשפט המחוזי כתב פסק דין בהיר, תוך איזון שיקולי המעשה ושיקולי העושה. עוד ערך השוואה מתאימה בין המערער לבין נאשם אחר שדינו נגזר על ידי בית המשפט, שעל רקע השיקולים האמורים נידון לתקופת מאסר של 36 חודש לצד מאסר על תנאי וקנס.

בפסק הדין הודגש, ובצדק, כי יש להחמיר במעשים כגון דא, תוך מתן בכורה לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי. ההרתעה היא הן פרטנית והן כללית, הן בפועל והן בכוח. החברה רשאית ואף חייבת לפעול נגד עבירות שכאלו על הפוטנציאל ההרסני הטמון בהם, לרבות על ידי הטלת עונשי מאסר לתקופות של מספר שנים. לצד האמור, העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המערער הוא שקול, מידתי והולם את נסיבות המקרה והעושה.

3.

סיכומו של דבר, עונש המאסר בפועל איננו חמור, ובכל מקרה אינו מקים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור. הערעור נדחה.