ע"פ 4090/10 מחמוד מסארוה נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

המערער הורשע ביום 14.10.10 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא טל והשופטים ד"ר סטולר ולורך) בעבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1997 ונדון למאסר עולם. במסגרת ערעורו עתר המערער להוספת ראיות לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

ב.

ביום 6.11.08, במסגרת חקירותיו במשטרה, הודה המערער בהמתתו של המנוח, וטען כי מדובר היה בהגנה עצמית. למחרת – ביום 7.11.08 – חזר בו המערער מהודאותיו. הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי הושתתה בעיקרה על הודאתו של המערער בהמתתו של המנוח. בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של המערער לפיה מדובר היה בהגנה עצמית, וכן דחה טענות זוטא שהעלה המערער באשר להודאותיו, לפיהן אלה ניתנו בשל דברים לא נכונים שנאמרו לו על ידי חוקרי המשטרה בנוגע למצבה הרפואי של אמו.

ג.

המערער עירער על הרשעתו. במסגרת הערעור החליף המערער ייצוג. סניגורו מבקש להוסיף לתיק הערעור הודעה שנגבה מהמדובב ששהה עם המערער בעת (או מבלילה שבין ה-5 ל-6 לנובמבר 2008) מעצרו (מיום 6.11.08), וכן את תמלול שיחתו של המערער עם המדובב מיום 5.11.08. לטענת המערער, ראיות אלה מלמדות כי הודאותיו של המערער נמסרו בשל חרדתו של המערער לשלומה של אמו, וכי מדובר במדובב מדיח אשר "שתל" את גרסת ההגנה העצמית בפיו של המערער.

ד.

המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען, כי הראיות שהוספתן התבקשה היו מצויות בידי המערער במהלך ניהול משפטו וזה בחר שלא להגישן, וכי ממילא אין בהן כדי לסייע לו, באשר טענתו להשפעה בלתי הוגנת מצידו של המדובב סותרת את עדותו של המערער בבית המשפט. המשיבה הפנתה בהקשר זה ל-ת/36 – מזכר שנרשם על ידי חוקר המשטרה ביום 7.11.08, והמלמד לפי הטענה על אמיתות הודאתו של המערער.

ה.

לאחר עיון בהודעת המדובב מיום 6.11.08 ובתמלול שיחתו עם המערער מיום 5.11.08 (שהוגשו בדיון שנערך ביום 11.7.13) ובחומר הראיות שהוגש בבית המשפט קמא, ולאחר שמיעת טיעוניהם של בעלי הדין, באנו לכלל מסקנה כי יהא זה צודק לקבל את הראיות ולהשיב את התיק לבית המשפט המחוזי על-מנת שיידרש לראיות שהוספו.

ו.

אכן, על פני הדברים צודקת המשיבה בטענתה כי ראיות אלה היו בידי בא כוחו של המערער בדיון בבית המשפט המחוזי (ראו עמ' 18-16 לפרוטוקול הדיון מיום 14.6.09). גבייתן של הראיות החדשות אף אינה עולה בקנה אחד עם אינטרס סופיות הדיון. ואולם, השיקול העיקרי – בסופו של יום – הוא מהותן של הראיות והשפעתן על תוצאות המשפט (ראו ע"פ 1690/09 פלוני נ' מדינת ישראל (2010)). ראוי, בודאי בפרשה שדינה מאסר עולם, ומבלי לטעת כל מסמרות, לבדוק אם יש בראיות הללו כדי לשפוך אור נוסף על טענותיו של המערער בדבר קבילותה ומשקלה של הודאתו.

ז.

התיק יושב איפוא לבית המשפט המחוזי לצורך הידרשות לראיות הנוספות, תוך חקירות ככל שיורה בית המשפט. תשומת לב בעלי הדין מופנית לעובדה, כי בדיון שהתקיים בפנינו הוגשו אך הודעתו של המדובב מיום 6.11.08 וקובץ תמלול אחד בלבד. מהשוואתם של מסמכים אלה לא הוברר לנו אם התמלול מתעד את כל שיחתם של המדובב והמערער; במכתבו של נציג הפרקליטות מיום 12.11.12 צוין, כי התקבלו אצלם ששה דיסקים ותמליל אחד (קלטת מספר 5), ויתכן כי מכאן הפער. מכל מקום, ככל שיבקשו הצדדים להגיש ראיות נוספות הקשורות לראיות שהוספתן הותרה (למשל העדתו של המדובב), יפנו לבית המשפט המחוזי שיכריע לפי מיטב שיפוטו ושיקול דעתו. המערער ימסור הודעה קצרה בכתב תוך עשרה ימים מעת שיינתן פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי, ואילו המשיבה תגיש הודעה קצרה עשרה ימים לאחר מכן. לאחר מכן נשקול את המשך הטיפול בערעור.

ח.

מובהר, למען הסר ספק, כי אין בהחלטה זו כדי להביע כל דעה לגופו של התיק ולתוצאותיו.