פרטי ההליך
בבית-המשפט העליון
בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4123/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערות:
1. חפציבה
חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ
2. החברה לכפרי נופש ומלונאות בע"מ
3. יונה מלונות בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. שור תעשיות
תוכנה בינלאומית בע"מ
2. שור הוטל בע"מ
ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 14.4.02 בת.א 1928/90, שניתנה על-ידי כבוד השופטת ש' גדות
תאריך הישיבה:
כ"א בשבט תשס"ג
(24.1.03)
בשם המערערות:
עו"ד צבי גולדברג
בשם המשיבה 1:
בשם המשיבה 2:
עו"ד אברהם צוקרמן
שאול שור
פסק-דין
בפסק-דיננו מיום 20.1.02 (בע"א 2882/98), בהסכמת המשיבות, החזרנו את הדיון לבית-המשפט המחוזי, לבירור עניין מסוים. ההסכמה הותנתה בתשלום מלוא הסכום, שנפסק על-ידי בית-המשפט המחוזי, לקופתו. מכאן ואילך החלו הליכים בבתי-משפט, בגדרם טענו המערערות, אשר הפקידו רק חלק מן הסכום, כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי אינו מתייחס להוצאות-משפט, דהיינו – לאגרות ששולמו, ונוגע הוא אך לשכר-טרחת עורך-הדין.
בסופו של יום שבו הצדדים לבית-המשפט המחוזי, והשופטת שרה גדות קבעה, כי משלא הפקידו המערערות את מלוא הסכום שנפסק לחובתן על-ידי בית-המשפט המחוזי, התבטלה זכאותן להחזרת הדיון. שכן, בפסק-דיננו נקבע, כי אם לא יופקד הסכום כאמור, יידחו הדיונים ותתבטל הזכות לקיומם.
על החלטת בית-המשפט המחוזי ערערו המערערות. בא-כוחן, עורך-הדין גולדברג, האריך בטיעונו, בכתב ובעל-פה, מדוע לא היה מקום להפקדת סכום האגרה על-פי הוראת בית-המשפט המחוזי.
עיינו בטענות בכתב ושמענו את הטיעון בעל-פה, בגדרו טען עורך-הדין גולדברג כל אשר ניתן לטעון למרשותיו, ונחה דעתנו, כי החלטת בית-המשפט המחוזי ניתנה כדין. המערערות לא שעו להוראות ובכך איבדו את זכותן לחזור ולהתדיין בבית-המשפט המחוזי.
הערעור נדחה איפוא.
המערערות ישלמו לכל אחת מן המשיבות שכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח (ובסך-הכל 30,000 ש"ח), בצירוף מע"מ.
ניתן היום, כ"ב באדר א תשס"ג
(24.2.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט ת