ע"פ 4154/07 מוחמד טאהא נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' שיף) בעבירות של תקיפה לשם גניבה לפי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1979 (להלן: חוק העונשין ) ושוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק. העובדות כפי שפורטו בכתב האישום הן אלה: ביום 23.3.2006 בסביבות השעה 22:30 הבחינו המערער וחברו סאלח תיתי (להלן: תיתי ) ברומן סלויבס (להלן: סלויבס ) אשר צעד סמוך לתחנה המרכזית בעכו בדרכו לביתו כשהוא מאזין למוסיקה באמצעות מכשיר הטלפון הסלולארי שלו. המערער ותיתי ניגשו אל סלויבס והמערער ביקש ממנו לראות את מכשיר הטלפון שלו, ואז משך בחוזקה את המכשיר מידו, כך שהחוט שהיה מחובר אליו נקרע, ונמלט מהמקום. מיד לאחר מכן דחף תיתי את סלויבס ונמלט אף הוא. יומיים לאחר מכן, ביום 25.3.2006 בסביבות השעה 16:30, הבחינו המערער ותיתי באותו המקום במקסים וולושין (להלן: וולושין ) כשהוא בדרכו לביתו. השניים קראו לו וכשהוא הסתובב לעברם כרך המערער את ידו סביב צווארו של וולושין ודרש ממנו להוציא את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו. בפחדו הוציא וולושין את מכשיר הטלפון מכיסו ותיתי ניסה למשוך אותו מידו, אך וולושין התנגד והצליח להחזיר את המכשיר לכיס מכנסיו. אז החלו המערער ותיתי למשוך בכוח שרשרת זהב שהיתה תלויה על צווארו של וולושין והמערער הצליח לתלוש אותה מצווארו, ומיד אחר כך נמלטו השניים כשהשרשרת בידיהם.

2.

בגין העבירות שבהן הורשע גזר בית המשפט המחוזי על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל, בניכוי יום אחד שבו היה עצור, ועשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בגזר הדין עמד בית המשפט על שכיחותם של מעשים דוגמת אלו שביצע המערער, אשר מעבר לפגיעה ברכוש גלומה בהם סכנה לגופם של הקורבנות, והוא הוסיף וציין כי בגישה סלחנית לא יהיה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים מפני ביצועם בעתיד. עוד הצביע בית המשפט על כך שהמערער ביצע שתי עבירות בשני אירועים נפרדים, עובדה המלמדת כי מעשיו אינם

כישלון מקרי וחד פעמי, וכן על כך שהמערער ביצע את העבירות ביחד עם שותף נוסף דבר שהיה בו כדי להחמיר את הסיכון שבמעשיו. אשר לגילו של המערער קבע בית המשפט כי רבים מהעבריינים המבצעים מעשים דומים הם אנשים צעירים וכי לדידו יש חשיבות בהעברת מסר שהם אינם חסינים מפני ענישה של ממש. עם זאת ציין בית המשפט כי לנגד עיניו עמדו הנימוקים לקולא עליהם הצביעו סנגורו של המערער ושירות המבחן, וביניהם גילו הצעיר של המערער, עברו הנקי והודייתו בחקירה ובבית המשפט בביצוע המעשים. עוד ציין בית המשפט כי נתן משקל לחשש מפני ההשפעות השליליות שיהיו על המערער בבית הסוהר, וכי הביא זאת לידי ביטוי במשך תקופת המאסר עליה הורה. לבסוף הביע בית המשפט תקווה כי נוכח נסיבות העניין ישובץ המערער עם אסירים שהסכון מפני השפעתם עליו קטן.

3.

המערער קובל בפנינו על חומרת העונש שהושת עליו והוא טוען כי המשמעות של עונש זה היא חשיפתו לתרבות עבריינית והוצאתו ממעגל החיים הנורמטיביים וכי הנזק שיגרם לו ולחברה כתוצאה מכך עולה על התועלת שבכליאתו. המערער טוען כי איזון ראוי של שיקולי הענישה מוליך אל המסקנה שאין לגזור עליו מאסר מאחורי סורג ובריח וכי בית משפט קמא נתן משקל רב מדי לשיקולי ההרתעה. המערער מדגיש בפנינו כי שירות המבחן התרשם שהוא ביצע את העבירות מתוך מניעים ילדותיים ומבלי שהפעיל שיקול דעת והמליץ להימנע משליחתו למאסר בפועל מתוך החשש שייחשף לקודים התנהגותיים עבריניים, בפרט נוכח גילו הצעיר ונטייתו להיגרר. המערער טוען כי על בית משפט קמא היה ליתן משקל רב יותר לעברו הנקי ולגילו הצעיר (בעת ביצוע העבירות היה כבן שמונה-עשרה שנים). המערער מוסיף וטוען כי המעשים בהם הורשע היו מעידה חד פעמית, כי הוא החזיר את הרכוש הגנוב, קיבל אחריות מלאה למעשיו והביע חרטה כנה. עוד טוען המערער כי ההליך המשפטי שהתנהל נגדו היווה עבורו חוויה חינוכית שבאמצעותה הפנים את חומרת מעשיו וכי בכך הושגה לגביו המטרה העונשית של הרתעה אישית, כפי שאף עולה מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו. המערער מוסיף וטוען כי בתקופה הקרובה הוא מתעתד להתארס ולהקים משפחה וכי הוא קיבל על עצמו לדבוק באורח חיים נורמטיבי ולא לחזור על טעויות העבר. המערער אף טוען כי בית משפט קמא התעלם מנכונותו להתפייס עם קורבנות העבירה ולפצותם, והוא מדגיש בהקשר זה כי הפחתת עונש מאסר בתמורה לפיצוי קורבנות עבירה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה. המערער מוסיף וטוען כי תיתי היווה הגורם הדומיננטי בביצוע העבירות וכי כיום אין לו קשר עימו. עוד טוען המערער כי המעשים נעשו בסמיכות זה לזה וכי לא לוו באלימות קשה ויש להתחשב בכך.

4.

המשיבה מצידה טוענת כי האירוע של חטיפת טלפונים סלולאריים על ידי נערים הוא תופעה נפוצה, וכי נדרשת תגובה הולמת שתרתיע הן את המערער והן עבריינים פוטנציאליים אחרים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי מעשי המערער חמורים, והיא מדגישה בהקשר זה כי המעשים נעשו בצוותא עם אדם נוסף ובאחד המקרים לאור יום וכן את העובדה שמדובר בשני אירועים נפרדים. עוד טוענת המשיבה כי גילו הצעיר של המערער כמו גם החרטה שהביע נלקחו בחשבון בגזר הדין וכי גזר הדין הולם את רף הענישה המקובל.

דיון

5.

המעשים אשר בביצועם הורשע המערער הם מעשים חמורים המצדיקים, ככלל, עונש של מאסר בפועל. העונש שהושת על המערער אינו חורג על כן מרף הענישה הראוי למעשים כגון אלה. יחד עם זאת, שוכנעתי כי נסיבותיו של המקרה הנדון מצדיקים הקלה מסויימת בעונשו. המערער ביצע את העבירות שבהן הורשע בהיותו כבן שמונה עשרה שנים ובעת שאך זה מקרוב הפך מקטין לבגיר. קודם להסתבכותו באותן עבירות לא היה המערער מעורב מעולם בפלילים וגם לאחר אותה הסתבכות הקפיד ונזהר שלא להיות מעורב עוד בהתנהגות עבריינית כלשהי. אדרבא, על פי המדווח בתסקיר שירות המבחן השתלב המערער בעבודה מסודרת וגילה בה רצינות ואכפתיות. עוד עולה מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של המערער

הן בפנינו והן בערכאה הדיונית, כי המערער נגרר לעבירות שבהן הורשע מתוך מניעים ילדותיים ומבלי שהפעיל שיקול דעת. שירות המבחן אף התרשם כי המערער מתחרט על מעשיו חרטה כנה וכי הפיק לקח משמעותי מהתנהגותו ומההליך המשפטי המתנהל נגדו. בתסקיר המשלים שהוגש לנו בשלב הערעור המליץ שירות המבחן לבדוק את התאמתו של המערער להליך של "צדק מאחה" וזאת נוכח בקשותיו החוזרות לאפשר לו להתנצל בפני המתלוננים ולפצותם. מהמלצה זו נסוג אמנם שירות המבחן במהלך הדיון שהתקיים בפנינו ביום 6.9.2007, אך לא מטעמים התלויים במערער אלא משום שהתברר במסגרת ההליך המתנהל בנפרד נגד תיתי, שותפו לעבירות, כי המתלוננים אינם נכונים לקיים הליך כזה. נראה כי אף שההליך שעליו הומלץ לא יוכל לצאת אל הפועל יש בהחלט מקום לזקוף לזכותו של המערער את ההודאה באשמה, את החרטה הכנה שהביע ואת רצונו להיפגש עם המתלוננים על מנת להתנצל בפניהם ולפצותם. זאת וכן התנהגותו הנורמטיבית של המערער לפני ואחרי האירועים נשוא האישום כמו גם העובדה שהאלימות בה נקטו המערער וחברו לא היתה מן הקשות שבמדרג האלימות, כל אלה מצדיקים בעיני התחשבות מסויימת על מנת שלא לחשוף את המערער להשפעות העברייניות השליליות הכרוכות בכליאה מאחורי סורג ובריח בטרם תינתן לו ההזדמנות להוכיח כי אכן מדובר במעידה חד פעמית וכי מכאן ואילך ינהג בחייו הבוגרים כאדם נורמטיבי ושומר חוק (ראו והשוו: ע"פ 8944/04 לזדון נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (לא פורסם, 20.1.2005); ע"פ 11115/04 ג'הלין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.2.2005)).

הייתי מציעה, אפוא, לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המערער, כך שתקופת המאסר בפועל תופחת ותועמד על שישה חודשים. כן הייתי מציעה כי תקופת המאסר תרוצה בעבודות שירות, אם ימצא המערער מתאים לכך על ידי הממונה על עבודות השירות. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

ש ו פ ט ת

השופטת ע' ארבל :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ע' פוגלמן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות.

הממונה על עבודות השירות יגיש בתוך 30 יום חוות דעת בעניין התאמתו של המערער לעבודות שירות והתיק יועבר לעיון ההרכב למתן החלטה משלימה מבלי לזמן את באי-כוח בעלי הדין.