ע"פ 4155/11 עטיה ג'ראדאת נ. מדינת ישראל

השופט צ' זילברטל :

1.

המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של קשירת קשר לפשע, מתן אמצעים לפשע, סחר והובלת נשק. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ד' אבניאלי ) גזר על המערער 12 שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור מופנה כלפי חומרת העונש. יצוין, כי בתחילה הופנה הערעור גם כלפי הכרעת הדין, אך בדיון בפנינו הודיעה באת כוחו של המערער, עו"ד צמל, כי הוא חוזר בו מן הערעור על הרשעתו.

2.

כתב האישום בעניינו של המערער (יליד שנת 1977)

מחזיק שלושה אישומים: על-פי האישום הראשון , בסוף שנת 2000 נענה המערער להצעת אחיו להשתתף בחפירת מנהרה מביתו של האח ברפיח ועד לשטח מצרים, וזאת למטרת הברחת פריטים שונים ובהם אמצעי לחימה. המערער ושותפיו הסתירו את פתח המנהרה באמצעות לוחות פח וסככה שרכשו, והעסיקו מספר אנשים שסייעו בחפירת המנהרה. המערער עצמו פיקח על עבודות החפירה. לאחר כשמונה חודשים, הסתיימה חפירת המנהרה, ו"בעלי המנהרה" החלו מבריחים דרכה כלי נשק, תחמושת וסיגריות, וזאת תמורת תשלום, שאת חלקו העבירו למערער, אשר תצפת והשגיח על ההברחות במנהרה. יצוין, כי לאחר כשמונה חדשים, נהרסה המנהרה על-ידי הרשות הפלסטינית.

על-פי האישום השני , בשנת 2004 נענה המערער פעם נוספת להצעת אחיו לחפור מנהרה במתכונת דומה לזו שכבר חפרו בעבר. במהלך החפירות, שארכו כתשעה חודשים, שמר המערער על פתח המנהרה ודאג להרחיק אנשים מהמקום. גם בפעם הזו, שימשה המנהרה להברחת כלי נשק, תחמושת וסיגריות. המערער ואחיו גבו סכום של כ-2,000 דולר תמורת כל הברחה. גם מנהרה זו נהרסה לאחר מספר חודשים, הפעם על-ידי כוחות צה"ל.

על פי האישום השלישי , בשנת 2007 המערער, אחיו ואדם נוסף שוב קשרו קשר לחפור מנהרה. גם בפעם הזו, שמר המערער על פתח המנהרה. לאחר השלמת החפירה שארכה מספר חודשים, הוברחו במנהרה, בשלוש הזדמנויות, כלי נשק ותחמושת.

כאמור לעיל, המערער הורשע במיוחס לו בכתב האישום, ולפיכך נגזרו עליו 12 שנות מאסר בפועל.

גזר הדין

3.

בבואו לגזור את דינו של המערער עמד בית המשפט על מדיניות הענישה בעבירות שבהן הורשע. הודגש, כי המנהרות, דוגמת זו שחפרו המערער ואחיו, שימשו כמעין מסלול עוקף, הנעדר פיקוח, להכנסת סחורות ונשק לרצועת עזה. הודגש, כי על-פי חוות דעת גורמי הביטחון שהוגשה כראיה מנהרות אלה שימשו בעיקר להברחת אמצעי לחימה שבסופו של יום הגיעו לידיהם של ארגוני טרור. בית המשפט דחה את טענת המערער שלפיה יש להקל בעונשו מאחר שהמנהרות שבחפירתן היה מעורב לא נשלטו על-ידי ארגון טרור זה או אחר. בית המשפט עמד על כך, שיש לראות במערער חולייה חשובה בשרשרת הטרור: המערער לקח חלק בחפירתן של שלוש מנהרות שדרכן בוצעו למעלה מ-15 הברחות שכללו כלי נשק ותחמושת בכמות גדולה, ושאין לדעת מה נעשה וייעשה בהם. נאמר, כי מעורבותו ארוכת השנים של המערער בהפעלת המנהרות תמורת בצע כסף, מצדיקה ענישה מחמירה ומרתיעה.

טענות הצדדים

4.

לטענת המערער, בית המשפט קמא החמיר עימו יתר על המידה. לטענתו, פעולותיו לא בוצעו מתוך מניע לאומני או מתוך כוונה לפגוע בבטחון מדינת ישראל אלא אך בשל מצוקה כלכלית קשה. בדיון בפנינו טענה באת כוח המבקש, כי יש מקום להקל בעונשו של המערער, בין היתר, נוכח מעורבותו המוגבלת בחפירת המנהרות ובהפעלתן. נטען, כי המערער לא יזם את החפירה ולא היתה לו שליטה עליה, וכל חלקו הסתכם בשמירה על פתח המנהרה. עוד נטען, כי לא הוכח שכלי הנשק שהוברחו, או אף חלקם, נועדו לשמש בפעולות טרור נגד ישראל דווקא, במובחן משימוש בהם "לצרכי פנים" בתוך שטח הרצועה. נטען גם, כי בית המשפט למד על רמת הענישה בעבירות בהן הורשע המערער מעונשים שהושתו בשנים עברו, כאשר לא היתה כמעט גישה לרצועת עזה ומשמעותן של המנהרות, כמו גם הסיכון הנובע מהן, היו רבים יותר, ואילו כיום הגבול עם מצרים "גמיש יותר" וישנה הקלה בהכנסת הסחורות לעזה, ומשכך אין מקום לייחס למעשיו של המערער את אותה מידת חומרה . עוד נטען, כי במהלך חקירותיו של המערער על-ידי שירותי הבטחון נפלו פגמים שונים.

5.

באת כוח המדינה, עו"ד שפירא, טענה כי משחזר בו המערער מהערעור על הכרעת הדין אין מקום להעלות, בשלב זה, טענות כלפי פגמי חקירה או בעניין הזיקה של המעשים למדינת ישראל. עוד נטען, כי אף אם בבסיס מעורבותו של המערער בחפירת המנהרות עמד מניע כספי ולא רצון לפגוע במדינת בישראל, אין בכך להפחית מחומרת מעשיו, שהרי במנהרות אלה הוברחו אמצעי לחימה שמסייעים להתחמשות גורמי טרור. באת כוח המדינה שללה את הטענה שמעורבות המערער בחפירת המנהרות היתה "מוגבלת". לבסוף נטען, כי אין מקום ליתן משקל לטענה שכיום פחתה הסכנה הנובעת מחפירת המנהרות, שכן יש לבחון את הסכנה שנבעה מן העבירות בעת שנעברו.

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, אינני סבור כי קמה עילה להתערבותנו. אכן העונש שהושת על המערער, כבד הוא. עם זאת, נראה כי עונש זה הולם את חומרת מעשיו. אמנם נטען על-ידי באת כוחו של המערער, כי הזמנים בהם אנו מצויים כיום שונים מהתקופה שבמהלכה בוצעו העבירות בהן הורשע המערער; כמו כן, נטען כי בשום שלב לא נטען שהמערער הוא בעל זיקה לארגון טרור זה או אחר. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שגם כיום טמונות במנהרות אלה סכנה וחומרה רבה והמערער היה מעורב בחפירתן של שלוש מנהרות. פעם אחר פעם נהרסה המנהרה שבחפירתה ובהפעלתה היה מעורב המערער, אך הדבר לא מנע הימנו לקחת חלק שוב ושוב בחפירת המנהרה מחדש. מעבר לכך, יש להזכיר ולהדגיש כי באמצעות המנהרות הנזכרות הוברחו אל תוך רצועת עזה כלי נשק ותחמושת. הסכנה הנובעת מכך ברורה היא ואין צורך להכביר עליה מילים:

" ... בכל הנוגע לתופעת הברחת הנשק מחצי האי סיני אל תוך שטחי רצועת עזה. קיים חשש מיידי וודאי שנשק זה יביא לשפיכות דמים ולהתגברות הטרור כנגד מדינת ישראל (ראו בע"פ 11475/04 מדינת ישראל נ' סוארכה (7.11.2005)). במציאות שכזו חובה על בתי המשפט להכביד את ידיהם בענישה משמעותית ומרתיעה כנגד כל מי שמסייע לקיומה של תופעה חמורה ומדאיגה זו"

(ע"פ 6167/07 אבו סנידה נ' מדינת ישראל (27.1.2010)).

7.

אין בידי לקבל גם את טענות המערער באשר למעורבותו המוגבלת בחפירת המנהרות. אף אם המערער לא יזם את חפירת המנהרות, הוא לקח חלק משמעותי בקידום החפירה, ויודגש גם, כי אין מדובר במעורבות נקודתית: כפי שפורט לעיל, חפירת כל מנהרה ארכה מספר חודשים וכך גם ההברחות שהתבצעו באמצעותה נפרשו על פני מספר חודשים, ובכל התקופה זו לקח המערער חלק פעיל - אם בחפירת המנהרה ואם בהפעלתה לצרכי הברחות. בית משפט זה עמד לא פעם על כך שמאבקה של מדינת ישראל בטרור אינו מכוון רק נגד המפגעים ומשלחיהם אלא גם בכל מי שמאפשר את פעולותיהם ובכל מי "ש'משמן' בצורה זו או אחרת את גלגלי הטרור" (ע"פ 4352/08 פלוני נ' מדינת ישראל (23.3.2009)). לבסוף, אין בידי לקבל את טענות המערער כי היה מקום להקל בעונשו נוכח שינויי העיתים ולנוכח מניעיו. ראשית, אף אם חל שינוי במצב הבטחוני בעזה וסביבתה ואף אם השתנתה המדיניות הנוגעת להכנסת סחורות לעזה - אין הדבר מקהה את המסוכנות והחומרה שנבעו מן העבירות בעת ביצוען. יודגש גם, כי אין נפקא מינא אם מניעיו של המערער היו כלכליים גרידא או אידיאולוגים, שכן החומרה שיש לייחס לעבירות שביצוע נובעת, בראש ובראשונה, ממעורבותו של המערער בשלבים שונים של הברחת נשק אל תוך רצועת עזה על הסכנה הרבה והברורה הכרוכה בכך.

8.

סיכומם של דברים. הערעור שבפנינו מופנה כלפי חומרת העונש שהושת על המערער, וכידוע " התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין תיעשה רק כאשר העונש אשר הושת בערכאה קמא סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה הנהוגה או הראויה" (ע"פ 556/12 מדינת ישראל נ' אבו סמינה , פסקה י"ב (11.3.2012)). בענייננו, אף שעונשו של המערער חמור, אין הוא סוטה מן הענישה הנהוגה בעבירות שבהן הוא הורשע באופן שיצדיק התערבותה של ערכאת הערעור (השוו, למשל, לנסיבות המקרה ולעונש שהושת בע"פ 8620/10 פלוני נ' מדינת ישראל

16.1.2013)). המדובר בעבירות חמורות ומסוכנות אשר ראוי שייענו בענישה הולמת ומרתיעה.

סוף דבר. הערעור נדחה.