ע"פ 4352/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

1.

כנגד המערער, תושב ח'זאעה שברצועת עזה, הוגש כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 1107/07, כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי וכבוד השופטות צ' צפת וד"ר ד' אבניאלי ) . לפי האישום הראשון, בשנת 2006 התגייס הנאשם לאחד מגדודי ארגון הטרור חמא"ס. חברי החוליה אליה השתייך נשאו רובים מסוג קלצ'ניקוב ורימוני יד. חלק מחברי החוליה הטמינו מטען נפץ ליד בית ספר בח'זאעה, כשהנאשם וחלק אחר מחברי החוליה הסתתרו במטע זיתים. לפי האישום השני, בתחילת שנת 2007 נתבקש הנאשם לתצפת מגג בית גיסו בח'זאעה ולדווח האם יש חקלאים באזור הסמוך, וזאת בכדי לוודא שלא יפגעו תושבים מקומיים מירי טיל לעבר ישראל.

2.

על יסוד הודאתו של הנאשם באישומים המיוחסים לו בכתב האישום, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירת סיוע לניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן – חוק העונשין ) ובעבירת מסירת ידיעות לאויב, עבירה לפי סעיף 111 (חלופה ראשונה) לחוק הנ"ל.

3.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. במסגרת הטיעונים לעונש ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת בנוסף למאסר על תנאי, זאת נוכח המצב הביטחוני בו מצויה מדינת ישראל ובשל כך שבעבירות שבביצוען הודה הנאשם יש פגיעה בביטחון המדינה ואזרחיה. עוד טענה המאשימה כי מעשיו של הנאשם מצביעים על הלך רוחו לסייע בדרכים שונות לחמא"ס. לבסוף טענה המאשימה כי הגם שהנאשם הוא לא זה שהטמין את מטען הנפץ ולא שיגר את הטיל בפועל, הרי שמעשיו של הנאשם מהווים חלק משרשרת פעילות הטרור נגד מדינת ישראל וללא סיועו הטיל לא היה נורה באותה עת. המאבק בטרור הינו מאבק בכל מי שמהווה חלק מ"שרשרת המוות" ועל מנת לפגוע בתשתית הטרור יש לפגוע בכל חוליה בשרשרת. מנגד, טען סנגורו של הנאשם כי כתוצאה מהמעשים המיוחסים למרשו לא נגרמה פציעה או הריגה של אדם כלשהו. בנוסף לכך טען הסנגור כי למרשו אין "עבר בטחוני" וכי כניסתו למעגל הטרור הייתה בלתי רצונית. כן הוסיף הסנגור כי הודאת מרשו בכתב האישום המתוקן חסכה זמן שיפוטי יקר וגם בכך יש להתחשב לעניין העונש. למעלה מכך טען הסנגור כי הפעילות המתוארת בכתב האישום נמצאת ברף הנמוך של העבירות המיוחסות בדרך כלל לפעילי טרור. לבסוף טען הסנגור כי הנאשם תמך כלכלית במשפחתו המורחבת, וכתוצאה ממעצרו משפחתו הגיעה לפת לחם.

4.

בשל החומרה שבמעשי הנאשם והשתייכותו ל"שרשרת המוות" הפוגעת בביטחון מדינת ישראל ואזרחיה, אך תוך התחשבות בגילו הצעיר של הנאשם, שזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק ובכך שהנאשם חסך זמן שיפוטי, גזר עליו בית המשפט המחוזי ביום 2.4.2008 מאסר בפועל לתקופה של 7 שנים מיום מעצרו (28.6.2007) ומאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שתוך שלוש שנים מיום שחרורו לא יעבור עבירה לפי תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, או עבירה לפי פרק ז' לחוק העונשין.

5.

בערעור שלפנינו, המכוון כנגד חומרת העונש, טוען סנגורו של המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לעובדה כי המערער לא נשא נשק כמו שאר חברי החוליה, ולעובדה כי המערער לא הטמין את מטען הנפץ ולא שיגר את הטיל אלא נטל חלק פסיבי באירועים. כמו כן טוען הסנגור כי המערער הביע חרטה כנה וכי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות כמו גם לחסכון הזמן השיפוטי בעקבות הודאתו בכתב האישום.

6.

דין הערעור להידחות. אין בסיס לטענתו של הסנגור כי המערער לא נשא נשק בניגוד ליתר חברי החוליה. לא נקבע ממצא עובדתי שכזה על ידי בית המשפט המחוזי וגם לא יכול היה להיקבע היות שההרשעה התבססה על הודאתו של המערער בכתב האישום שלא כלל ממצא עובדתי זה. אין בידינו לקבל את הטענה כי יש להקל עם המערער היות שהוא נטל רק חלק פסיבי באירועים. בדין קבע בית המשפט המחוזי, תוך הסתמכות על פסיקתו של בית משפט זה בע"פ 9338/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.3.2007), כי המאבק של מדינת ישראל בטרור הרצחני אינו מאבק רק במפגעים או במשלחיהם, אלא גם בכל מי "שמשמן" בצורה זו או אחרת את גלגלי הטרור, ובכל מי שמהווה חלק מ"שרשרת המוות". כל רמה מרמות הפעילות של ארגוני הטרור צריכה למצוא מענה משפטי הולם במסגרת המלחמה בטרור. אין לנו אלא לחזור על דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9349/07 חאמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.2008):

"מעשי טרור המכוונים לפגוע בחיי ישראלים – חיילים או אזרחים – מחייבת ענישה מחמירה במיוחד, אשר תטמיע את מסר הגמול וההרתעה כלפי כל מי שמעורב בפעילות בלתי חוקית המסכנת חיים... בסוג זה של עבירות הנסיבות האישיות של הנאשם מתגמדות במשקלן לנוכח חומרת המעשים והסיכונים הטמונים בהם, למען יידע כל גורם עוין למדינה ולתושביה כי הוא צפוי לעונש חמור ביותר אם יימצא מעורב בפעולות טרור שנועדו לפגוע בביטחון אזרחי ישראל, ולקטול חיים".

7.

אשר על כן, בדין גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המערער כפי שגזר, ולפיכך אמליץ לחבריי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

השופטת א' פרוקצ'יה :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.