ע"פ 9349/07 אסמעיל חאמד נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה :

1.

המערער הודה והורשע בארבעה אישומים שעניינם עבירות של אימונים צבאיים אסורים; עבירות נשק (נשיאת נשק); שתי עבירות על סיוע לניסיון רצח; ועבירת קשירת קשר לפשע והחזקת נשק. הוא נדון על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים אזולאי, זלוצ'ובר וצפת) לעונש מאסר בפועל של 12 שנה.

הערעור שבפנינו נסב על העונש.

2.

העבירות בהן הורשע המערער על-פי הודאתו נסבו על העובדות הבאות:

באישום הראשון , הורשע המערער בכך כי בשנת 2006 סיכם עם אחר - חוסאם - לעבור אימונים צבאיים. הוא נסע עמו לאיזור מסוים ברצועת עזה ושם עבר אימונים, שבמסגרתם ירה שלושה כדורים ברובה קלצ'ניקוב. במעשים אלה עבר עבירת אימונים צבאיים אסורים, ונשיאת נשק ותחמושת.

באישום השני , במועד כלשהו בשנת 2006 התקשר אותו חוסאם אל המערער והזמינו לפגישה בפרדס בבית חנון. לפגישה הגיעו עוד שניים נוספים, נושאי רובי קלצ'ניקוב. המשתתפים בפגישה סיכמו להטמין מטען חבלה כדי לפגוע בחיילי צה"ל בכוונה לגרום למותם. המערער ואחד מאנשי הקבוצה נשאו מטען חבלה המכיל חומר נפץ שמשקלו 25 ק"ג

באיזור בו סברו כי יעברו כוחות צה"ל. האחר מתח חבל באורך 50 מטר להפעלת המטען, והמערער עזב את המקום. האחר נשאר במקום כדי להפעיל את המטען. במעשים אלה הורשע המערער בעבירת סיוע לניסיון רצח.

באישום השלישי ,

נתבקש המערער על-ידי חוסאם במועד כלשהו ביולי 2006 להסתיר בביתו מטען חבלה המכיל חומר נפץ במשקל 25 ק"ג . הוא נענה, ובכך קשר קשר להשתתף בפעילות ארגון טרוריסטי ולהחזיק נשק לשם כך. חוסאם מסר למערער את הנשק, המערער חפר בור בחצר בית אביו, וקבר בו את המטען. במעשיו אלה הורשע בקשר להחזיק נשק שלא כדין עבור ארגון טרוריסטי, וסייע בהחזקת נשק שלא כדין.

באישום הרביעי ,

במועד כלשהו ב-2006 הגיעו מספר פעילי חמאס לפרדס בבית חנון כשהם נושאים רובי קלצ'ניקוב ומטען חבלה המכיל 30 ק"ג חומר נפץ. בני החבורה ביקשו מהמערער לבוא לפרדס ולסייע להם בהובלת המטען על-מנת להניחו כדי לפגוע בכוחות צה"ל. המערער נעתר לבקשה, והסכים להוביל את המטען במטרה לגרום למותם של חיילי צה"ל. המערער נשא ביחד עם בני החבורה את המטען למקום המיועד, הניח אותו בפרדס, ועזב את המקום. מאוחר יותר, התברר כי המטען לא הופעל, שכן חיילי צה"ל לא הגיעו לאיזור. במעשים אלה הורשע המערער בסיוע לניסיון רצח של חיילים.

3.

בית המשפט בגזר דינו עמד על חומרתן המופלגת של העבירות שהמערער הורשע בהן, המהוות סיכון ישיר ומיידי לביטחון המדינה ושלום אזרחיה. הוא עמד על הצורך להעביר מסר ברור של הרתעה וגמול בסוג זה של עבירות, ועל הצורך לענוש ענישה קשה עבריינות טרור הפוגעת בחיי אדם. הוא ציין, כי גם אם באירועים נשוא הליך זה, לא נגרם בסופו של דבר נזק לנפש או לרכוש, הרי שתוצאה זו לא היתה בשליטתו של המערער, ואין לזקוף זאת לטובתו. בית המשפט נתן משקל יחסי גם לנסיבותיו האישיות של המערער, אם כי הדגיש שמשקלן של אלה ביחס לנסיבות לחומרה אינו רב. הוא דן כאמור, את המערער ל-12 שנות מאסר בפועל בגין העבירות אותן עבר.

4.

בערעורו, קובל המערער על חומרת עונשו. באת-כוחו, עו"ד צמל, הדגישה בטיעונה את ההיבטים לקולא בעניינו, אשר, לדבריה, לא ניתן להם משקל ראוי בעונש שנגזר. כן היא טוענת כי העבירות בהן הורשע המערער אינן עבירות מושלמות ולא נגרם נזק בצידן, ולכן העונש שהוטל על מרשה חורג מחומרתם של המעשים, וכן ממדיניות הענישה המקובלת לסוג זה של עניינים. מ דובר

באדם, אב ל-6 ילדים, אשר אינו משתייך למסגרת ארגונית של גוף טרור כלשהו, אשר הביע חרטה והודה במעשים. הוא אינו אזרח המדינה, ולכן לא חב לה חובת אמונים מיוחדת, וגם לכך יש לייחס משקל בכלל היבטי הענישה.

5.

המדינה עמדה על חומרתם של המעשים, הן על-פי טיבם, והן לאור מספרם, וציינה כי עולה מהם כי מ דובר בשיטת פעולה נמשכת שאינה מוגבלת למקרה נקודתי אחד. היא ציינה את קיומה של הרשעה קודמת נגד המערער, אף כי ישנה. היא הצביעה על האופי האקטיבי המאפיין את מעורבותו של המערער באירועי העבירה, ועל כך שאי-הפעלתם של המטענים לא היתה קשורה בדרך כלשהי בחזרתו בו ממעשיו או בחרטתו. לעמדת המדינה, אין להתערב בעונש שנגזר.

6.

העונש שנגזר על המערער - 12 שנות מאסר בפועל - אינו עונש קל, אולם אין הוא חורג ממתחם הענישה הסבירה והראויה לעבירות החמורות שהמערער ביצע. עבירות אלה טמנו בחובן סיכון ישיר ומיידי לחיי אדם ושלום אזרחי המדינה וחיילי צה"ל. המערער פעל בקשר הדוק עם גורמים פעילים בביצוע מעשי טרור. פעילותו חרגה ממתן סיוע לוגיסטי, ונשאה אופי של מעורבות פעילה בטיפול במטענים בעוצמה גדולה שהיו מיועדים להרג חיילים ישראלים. מדינת ישראל חבה חובה עליונה להגן על תושביה, ובכלל זה גם על חיילי צה"ל המופקדים על ביטחון המדינה. מעשי טרור המכוונים לפגוע בחיי ישראלים - חיילים או אזרחים - מחייבת ענישה מחמירה במיוחד, אשר תטמיע את מסר הגמול וההרתעה כלפי כל מי שמעורב בפעילות בלתי חוקית המסכנת חיים. צדק בית המשפט קמא כאשר הניח שבסוג זה של עבירות הנסיבות האישיות של הנאשם מתגמדות במשקלן לנוכח חומרת המעשים והסיכונים הטמונים בהם, למען יידע כל גורם עויין למדינה ולתושביה כי הוא צפוי לעונש חמור ביותר אם יימצא מעורב בפעולות טרור שנועדו לפגוע בביטחון אזרחי ישראל, ולקטול חיים.

המערער נמצא מעורב במספר אירועים שכל אחד לעצמו בעל חומרה מיוחדת, ובוודאי כך הוא בהצטברותם. העובדה כי המטענים לא הופעלו ולא נגרם נזק היא בבחינת נס שאינו תלוי כלל במערער, ואירע מעבר לשליטתו.

אין לקבל גם את הטענה שהיותו של המערער תושב האיזור מפחיתה במשהו מחומרת מעשיו, שכן, אין הוא חב חובת אמונים למדינה. החובה להימנע מפגיעה בחיי אדם ומסיכון שלום הציבור חלה על כל אדם באשר הוא אדם, כלפי כל אדם באשר הוא אדם, וקשה למצוא טעם להקלה בענישה בעובדה כי נאשם המבקש לקטול חיי אדם בישראל אינו נמנה על אזרחי או תושבי המדינה.

פעילותו הפלילית העויינת של המערער היא בעלת אופי מתמשך ואינה מתמקדת באירוע נקודתי אחד. היא מצביעה על מעורבות עמוקה עם קבוצה טרוריסטית הפועלת להשגת מטרות של פגיעה באזרחי ישראל, ובהם חיילי צה"ל. נסיבות חמורות אלה מצדיקות ענישה מחמירה במיוחד.

בית המשפט קמא לא התעלם מהנסיבות לקולא, ומנה אותן אחת לאחת - היות המערער אב ל-6 ילדים, החרטה שהביע, והודאתו במשפט. אולם כל אלה, גם אם יש לתת להם משקל כלשהו, אינן מצדיקות הקלה בעונש, אשר הועמד מלכתחילה במתחם הענישה המקובל והראוי לסוג זה של עבירות, ואף לא בקצהו המחמיר ביותר של אותו מתחם.

7.

בנסיבות אלה, לא ראינו מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, ואנו דוחים את הערעור.