ע"פ 4169/04 סלמאן שמוט נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער - המבקש, על פי הודייתו, בעבירות של אחזקת סם מסוכן, גניבה בידי מורשה והחזקת כלים להכנת הסם ולצריכתו. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתמצית, החל בשנת 2003 גנב המערער, יחד עם אחרים, סמים מסוכנים ממפעל א. ב. אקולוגיה בע"מ, המשמש את משטרת ישראל להשמדת סמים מסוכנים. מדובר בסמים מסוג חשיש במשקל 3115.13 גרם, שהיו מחולקים ל-15 סוליות. ביום 27.10.03 עשה המערער עסקה עם אחר למכירת החשיש תמורת 15,000 ש"ח. בית המשפט (כבוד השופט י' אלרון), בגזר דינו מיום 22.4.04, גזר על המערער מאסר לתקופה של 30 חודשים, מתוכה עשרים חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, וכן פסל אותו מקבל ו/או מהחזיק רשיון נהיגה למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר.

המערער מערער על פסק הדין ובגדר ערעורו מבקש הוא לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר עד למתן פסק הדין בערעור.

2.לטענת בא כוח המערער סיכויי הערעור טובים. בין היתר ציין כי נסיבות עבודתו במפעל היו לו מקור פיתוי. עוד עמד על נסיבותיו האישיות של המערער, שעבר ילדות קשה, הליך גירושין קשה ומר של הוריו והוא עובד קשה לפרנס את חמשת אחיו ואת אמו. עוד ציין שאין למערער הרשעות קודמות והדגיש כי שירות המבחן בתסקירו המליץ על תקופת מאסר שניתן להמירה בעבודות שירות.

איני רואה עם בא כוח המערער עין בעין. אכן, יש, כנראה, ממש בטענתו לפיה נתפתה לעבור את העבירות מחמת מצוקתה של משפחתו וכן אין לדחות בקש את הטענה כי בתקופה שבה מדובר היה שרוי במצוקה נפשית קשה בשל צורכי המשפחה. כמו כן עומדת לזכותו העובדה שהודה בעבירות והביע צער וחרטה על מעשיו. ואף על פי כן נראה לי שהסיכויים להקלה משמעותית בעונש המאסר אינם גדולים, בהתחשב בחומרת המעשים, שנעשו תוך הפרת האמון שניתן במערער כעובד במפעל כזה.

3.לפיכך אני דוחה את הבקשה לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר שנגזר על המערער. המערער יתייצב לריצוי העונש כפי שהורה בית המשפט המחוזי.