פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
4169/09 - א'
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
יצחק דנינו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עיכוב ביצוע
תאריך הישיבה:
כ"ו באייר התשס"ט
(20.5.09)
בשם המבקש:
עו"ד אורית דמתי
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 27.4.09 בת.פ. 4509-03-08 (כבוד השופטת ר' לורך ) אשר הרשיע את המבקש בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ) ובעבירה של נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה ) וגזר עליו 36 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה של הריגה; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים כאשר התנאי הוא כי לא יעבור עבירה של נהיגה בשיכרות וכן פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה בת 20 שנים. על פי בקשתו של המבקש ובהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי, אמור המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 27.5.09.
השתלשלות האירועים
1.
על פי עובדות כתב האישום, עובר ובסמוך ליום 30.12.07 בשעה 03:55, שתה המבקש, גבר כבן 44, משקאות משכרים, באופן שריכוז האלכוהול בדמו היה לפחות 475 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף. בסמוך לשעה 03:55 נהג המבקש ברכב מסוג יונדאי בכביש מספר 4 מדרום לצפון, בקטע שבין צומת מורשה לצומת דרור, כשבמושב לצידו ישב רועי אלקלעי, צעיר כבן 20 (להלן – המנוח ), כשהוא אינו חגור בחגורת בטיחות. המבקש נהג בקטע הדרך האמור תחת השפעת אלכוהול במהירות של כ- 120 קמ"ש
והסיט את מבטו מהכביש על מנת להחזיר לכיסו קופסת סיגריות. בשל השפעת האלכוהול, המהירות המופרזת בה נהג המבקש והסטת המבט כאמור, סטה רכבו של המבקש בצורה חדה ימינה, המבקש איבד שליטה על הרכב ופגע בעוצמה במעקה הבטיחות. בהמשך, פגעה חזית רכבו של המבקש בצידו הימני של רכב מסוג שברולט, הוטח בשנית אל עבר מעקה הבטיחות ורכב השברולט הועף אל גדר ההפרדה ופגע במעקה הבטיחות (להלן – התאונה ). כתוצאה מתאונה האמורה נהרג המנוח במקום, המבקש ונוסעים ברכב השברולט נפגעו קל ונגרמו נזקים כבדים לשני הרכבים.
2.
המבקש הודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים לאחר שמיעת פרשת התביעה כולה. על פי ההסדר האמור הוסכם כי המשיבה תעתור לגזור על המבקש עונש בן 42 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת, ואילו ההגנה תוכל לטעון לעונש באופן "חופשי". לפיכך, ביום 3.2.2009 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בעבירות של הריגה ונהיגה בשיכרות, כמפורט לעיל.
3.
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, גזר בית המשפט המחוזי על המבקש את העונשים כמפורט לעיל. במסגרת גזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי שקל לחומרא את העבירות החמורות שבהן הורשע המבקש; התוצאות הקשות שנגרמו כתוצאה מהן; נסיבות ביצוע העבירה המלמדות על מידה גבוהה של פזיזות הנובעת משכרותו של המבקש, המהירות המופרזת בה נהג, נהיגתו המסוכנת וחוסר הריכוז בעת הנהיגה; עברו הפלילי של המבקש שהורשע בשלוש הזדמנויות בעבירות של סמים, איומים, אלימות, היזק לרכוש והדחה בחקירה ואף ריצה בגינן עונש מאסר בפועל שהומר לעבודות שירות וכן עברו התעבורתי הכולל ארבע הרשעות בעבירות של נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח, נסיעה אחורנית תוך סיכון של עוברי דרך, גרימת תאונת דרכים ואי השארת פרטים.
מנגד, ציין בית המשפט המחוזי כי שקל לקולא את הודאתו של המבקש בביצוע העבירה והחרטה העמוקה שהביע בגינה; תסקיר שירות המבחן וחוות הדעת הפסיכיאטרית ממנה עולה כי כתוצאה מן התאונה סובל המבקש מתסמינים של פוסט טראומה, דיכאון, מחשבות אובדניות ונזקק לימים רבים של אשפוז; תרומתו המסוימת של המנוח, אשר לא חגר חגורת בטיחות, לתוצאה הקשה, והעובדה כי המבקש מעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל. לאחר שסקר את רף הענישה הנוהג במקרים דומים ושקל את השיקולים המפורטים לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להשית על המבקש עונש מאסר בפועל "משמעותי ומוחשי" וגזר את העונש המפורט לעיל.
4.
בשולי גזר הדין הפנה בית המשפט המחוזי את הממונה על מאסרו של המבקש למצבו הנפשי, למחשבותיו האובדניות ולצורך לשלבו, ככל שימצא מתאים לכך, בהליך שיקומי במהלך תקופת מאסרו.
בקשת עיכוב הביצוע
5.
לאור האמור לעיל, הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור המופנה כנגד חומרת העונש וכן בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור. במסגרת הערעור שאותו הגיש, טוען המבקש – באמצעות באת כוחו, עו"ד אורית דמתי – כי שגה בית המשפט המחוזי כשהחמיר עימו יתר על המידה וכשלא נתן במסגרת גזר הדין ביטוי הולם למכלול נסיבותיו האישיות, תוך דגש על מצבו הרפואי והנפשי הקשה ביותר.
6.
לטענת המבקש, מאז התאונה הוא אינו ישן וחש במתח קיצוני אשר גורם לו לסיוטים קשים, במסגרתם אף "קורא לו המנוח להצטרף אליו". לטענתו, הוא אינו מתפקד ושרוי בדיכאון, המחייב אותו בטיפול מתמשך ורציף. כן טוען המבקש כי מחוות דעת פסיכיאטרית מבית החולים "שלוותה" שהוגשה בעניינו עולה תמונה קשה לפיה הוא סובל מפוסט טראומה ותסמינים גורפים בצורה קשה ביותר והוא אף אושפז לתקופה של 114 ימים עקב מחשבותיו האובדניות, ובהמשך הועבר למחלקה הפתוחה שם הוא מטופל עד היום. עוד מציין המבקש כי במסגרת חוות הדעת האמורה ציינו הפסיכיאטר והפסיכולוגית המטפלים כי המבקש זקוק למסגרת טיפולית עם אוריינטציה שיקומית וכי כל "גורם סטרס" עלול להחמיר את מצבו הקליני. לטענתו, מאסר בפועל בן 36 חודשים עלול להוות "גורם סטרס" כאמור אשר יחמיר את מצבו. יתר על כן, במסגרת הדיון שהתקיים לפניי טענה באת כוחו של המבקש כי בעת האחרונה חלה החמרה במצבו הרפואי של המבקש.
7.
לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי אמנם היה מודע למצבו הרפואי והנפשי הקשה, אך לא נתן לכך ביטוי מספק בגזר הדין. לטענתו, עניינו נופל בגדרם של המקרים בהם נסיבות הענישה חשובות לא פחות מנסיבות העבירה וכי יש להתחשב בנסיבות אלה ולהקל בעונשו.
8.
מוסיף המבקש וטוען כי עם כל הצער והכאב הכרוכים בדבר, למנוח היה חלק באירוע הטרגי, משהתרשל ולא חגר את חגורת הבטיחות, וכי מעדותו של בוחן התנועה עולה כי סביר להניח שהמנוח הוציא את ראשו מחלון הרכב, דבר שתרם גם כן לתוצאה הטרגית.
9.
לבסוף, טוען המבקש, שהינו גרוש ואב לשתי בנות, כי הוא מתגורר ב-12 השנים האחרונות בארה"ב והתאונה התרחשה עת הגיע לישראל לביקור קצר לרגל אירוע משפחתי. לטענתו, מתסקיר המבחן בעניינו עולה כי הוא נוטל אחריות על מעשיו, מביע צער וחרטה נוכח התוצאות הקשות ואינו מצליח להתגבר על החוויה הטראומטית באופן שיאפשר לו להשתקם. לטענתו, הטראומה אף מצאה ביטוי פיסיולוגי בדמות מחלת עור קשה שלקה בה לפתע.
10.
לאור כל האמור לעיל, מבקש המבקש לעכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעורו, שכן לטענתו, הכנסתו לבית הכלא תביא להחרפה קשה במצבו הנפשי והרפואי החמור ממילא. לטענת המבקש, סיכויו לזכות בערעור הינם טובים וכי אין אינטרס בריצוי מיידי של עונשו, כפי שניתן ללמוד מעיכוב הביצוע בן 30 הימים שהעניק בית המשפט המחוזי.
תגובת המשיבה
11.
המשיבה – באמצעות באת כוח, עו"ד עדי מנחם – מתנגדת לבקשה. לטענתה, העבירות בהן הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, הן עבירות חמורות וסיכויי הערעור שאותו הגיש הם נמוכים הן מן הטעם שהערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד והעונש שנגזר על המבקש אינו חורג מרף הענישה הנוהג במקרים דומים; הן מן הטעם שהשיקולים לקולא בעניינו של המבקש נשקלו ומצאו את ביטויים בגזר דינו של בית המשפט המחוזי; והן מהטעם שהטיפול הנדרש לכאורה בעניינו של המבקש אפשרי במסגרת המאסר.
12.
מוסיפה המשיבה וטוענת כי מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של המבקש עולה כי קיים אצל המבקש מרכיב של הגזמה והעצמת סימפטומים על רקע ההליך המשפטי המתנהל נגדו וכי חוסר הוודאות לגבי מצבו המשפטי מעצים את הסימפטומים כאמור. לטענתה, גם מטעם זה אין מקום לעכב את ביצוע העונש.
דיון והכרעה
13.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור על צרופותיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
14.
פעמים רבות שב בית משפט זה וחזר בפסיקתו על המבחנים שנקבעו בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.00), בשאלה אימתי יעוכב ביצועו של עונש מאסר בפועל עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין. על פי מבחנים אלו, מחויב בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אל מול זכויותיו של המבקש את עיכוב ביצוע, ובכלל זה לשקול: את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; את אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; את טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; את עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט; את נסיבותיו האישיות של המבקש; האם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין ועוד.
15.
יישום של המבחנים המפורטים לעיל מביא למסקנה לפיה אין מקום לעכב את ביצוע העונש שנגזר על המבקש. ראשית, המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בעובדותיו של כתב האישום. שנית, הערעור שאותו הגיש המבקש מופנה כלפי חומרת העונש בלבד. הגם שאיני קובע מסמרות בעניין זה, ספק בעיני האם, לאור העבירות שבהן הורשע המבקש ותוצאותיהן, ייטה בית משפט זה להתערב בעונש שנגזר עליו. שלישית, עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש הינו ממושך דיו ואין חשש כי אי עיכוב ביצועו של העונש ירוקן את הערעור מתוכן. לבסוף, כל הטיעונים שאותם מעלה המבקש במסגרת ערעורו הועלו לפני בית המשפט המחוזי טרם נגזר דינו של המבקש ובית המשפט המחוזי שקל אותם ואף פירט את המשקל שניתן להם במסגרת גזר דינו, וגם טעם זה משליך על סיכויי הערעור שהגיש המבקש.
16.
אשר לקשיים הנפשיים מהם סובל המבקש, הרי שבית המשפט המחוזי היה ער לקשיים אלו ולחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של המבקש והפנה את הממונה על מאסרו של המבקש לכך על מנת שישקול לשלבו, ככל שיימצא מתאים לכך, בהליך שיקומי במסגרת מאסרו. הגם שהתמונה העולה מחוות הדעת האמורה היא של אדם הסובל מקשיים נפשיים של ממש, הרי שעיון בחוות הדעת האמורה מעלה כי ההליך המשפטי המתנהל כנגד המבקש "אינו מהווה תמריץ ליציאה מתפקיד החולה" ומגביר את נטייתו להעצמת הסימפטומים שמהם הוא סובל. יתר על כן, בחוות הדעת האמורה מצויין מפורשות כי חוסר הוודאות לגבי מצבו המשפטי של המבקש מהווה "גורם סטרסגוני משמעותי" ומעצים אף הוא את הסימפטומיים הקליניים. לבסוף, לא למותר לציין כי לאחר אישפוז ממושך בן 114 ימים במחלקה הסגורה של בית החולים "שלוותה", הועבר המבקש לאישפוז במחלקה הפתוחה, בו הוא מצוי, לפי דבריו, גם היום.
הגם שיש ליתן משקל לדברים האמורים ולהפנות את תשומת ליבם של הגורמים המתאימים בשירות בתי הסוהר על מנת שיבחנו את אפשרות שילובו של המבקש בהליך טיפולי במסגרת מאסרו, וטוב עשה בית המשפט המחוזי כשהורה כן, אין בכך כדי להצדיק את עיכוב ביצוע המאסר.
17.
לאור כל האמור לעיל, איני מוצא מקום להורות על עיכוב ביצועו של העונש. הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז ביום 27.5.2009 בשעה 09:00.
ניתנה היום, כ"ו באייר התשס"ט (20.5.09).
ש ו פ ט