ע"פ 4186/00 אריאל אלימלך נ. מדינת ישראל

השופט י' אנגלרד :

ערעור זה מכוון נגד הרשעתו של המערער בעבירה של שוד מזוין, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977- ונגד חומרת העונש.

1.לפי כתב האישום, נאשם המערער יחד עם נאשם אחר בשם יוסף נתן (להלן: "יוסף") כי ביום 26.1.98, בסמוך לחצות בגן העצמאות בירושלים, איימו על שני מתלוננים באמצעות סכינים. בעקבות האיומים שדדו הנאשם וחברו חפצים שונים מן המתלוננים, ביניהם כסף מזומן ומסמכים שונים.

2.המתלוננים לא זיהו את פני תוקפיהם, אלא תיארו אותם לפי גילם ודמותם הכללית. המתלוננים הבחינו כי לאחד התוקפים הייתה סכין יפנית ולשני סכין מטבח בידית שחורה ובלהב צבע כסף. בין המסמכים שנלקחו מן המתלוננים היה כרטיס אוטובוס "חופשי חודשי", כרטיס ספריה וכרטיס מועדון, המשביר לצרכן. שני הנאשמים נעצרו בעת שנסעו במונית לכיוון נווה יעקב. במונית נמצאו הסכינים וחלק מן המסמכים שנגנבו מן המתלוננים. הכרטיס "חודשי חופשי" נתפס על גופו של יוסף.

3.בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער ואת יוסף בעבירה שיוחסה להם, אך הערעור שלפנינו נוגע למערער בלבד. טענתו העיקרית של המערער, אותה העלה גם בבית המשפט המחוזי, היא כי לא הייתה לו נגיעה לשוד שבוצע - אם בוצע - על-ידי יוסף. לפי עדותו בבית המשפט המחוזי, הוא קבע עם חברים להיפגש בכיכר ציון בירושלים בין השעות 20:30 ל- 21:00 בערב. בערך בשעה 20:00 יצא לבדו מביתו בשכונת נווה יעקב, נסע למרכז העיר באוטובוס, ונפגש שם עם ארבעת חבריו. לאחר שטיילו והסתובבו, הוא נפרד מחבריו בין חצות וחצות ורבע, כאשר כל אחד פנה לדרכו הביתה. והנה, בדרכו לכיוון רחוב שטראוס, במטרה לעלות על מונית, הוא פגש את יוסף, המוכר לו מן השכונה בנווה יעקב. הוא הציע ליוסף כי יקחו ביחד מונית. ואמנם, לאחר זמן מה נענה נהג מונית לקחתם. זמן קצר לאחר מכן נעצרו על ידי המשטרה.

4.המערער שולל כל קשר אל הדברים אשר נתפסו במונית - לא לסכינים ולא לחפצים האחרים. עם זאת, המערער לא הביא לעדות בבית המשפט המחוזי את החברים, שכביכול בילה איתם את שעות הערב עד לאחר חצות. להימנעות זו לא ניתן הסבר שהתקבל על דעת בית המשפט. באשר לגרסתו של יוסף בענין המפגש ביניהם, קיימות סתירות הן בין הודעותיו השונות והן בעדותו בבית המשפט.

5.בהרשיעו את המערער הסתמך בית המשפט המחוזי על הממצאים הבאים: ראשית, הימצאותן של שתי סכינים, אחת סכין מטבח ואחת סכין יפנית, במונית. הסכין היפנית נמצאה בחריץ סמוך למושב הקדמי, שבו ישב המערער. שנית, לפי עדותו של נהג המונית, שני הנוסעים היו "בלחץ", במהלך נסיעתם הקצרה, המערער פחות ויוסף יותר. שלישית, לפי קלטת וידאו, המתעדת את הימצאותם של שני הנאשמים לבדם בחדר החקירות, נראה המערער מתופף בעצבנות בידיו האזוקות, ובשתי הזדמנויות הוא נראה עושה כלפי יוסף סימני אזהרה, כאשר שם את אצבעו על פיו פעמיים, כסימן שלא ידבר. הסברו של המערער להתנהגות זו לא נתקבל על דעתו של בית המשפט.

6.על סמך ראיות אלה, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה בדבר הוכחת אשמתו של המערער. בית המשפט הסתמך, לשם הסקת מסקנה זו, על קיומה של החזקה התכופה נגד נאשמים בהיותם יחדיו, בציינו כי הנאשמים לא סתרו חזקה זו. בעקבות ההרשעה הושת על המערער עונש של שלוש שנות מאסר, מתוכן שמונה עשרה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, והיתרה על תנאי שבמשך שנתיים מיום סיום ריצוי עונשו לא יעבור עבירה של אלימות.

7.לפנינו חזר בא-כוח המערער על הטענה כי על פי חומר הראיות עדיין קיים ספק סביר בדבר קשרו של המערער לביצוע השוד. כלומר, על אף הראיות הנסיבתיות, עדיין אפשרית גרסתו של המערער כי פגש את יוסף בעת לכתו, לאחר חצות, לכיוון תחנת המוניות. לטענתו, יש אפשרות כי החפצים שנתפסו במונית הובאו לשם על ידי יוסף בלבד. באשר לעדותו של יוסף בדבר מפגש מוקדם יותר בינו לבין המערער, הרי הסתירות בגרסאותיו אינן מאפשרות להסתמך עליהן לשם קביעת ממצא עובדתי חיובי. מנגד, בא-כוח המדינה, הצביע על החזקה התכופה ועל הממצאים שנתפסו במונית.

8.לאחר שעיינו בחומר הראיות ושמענו את טיעוני בעלי הדין, נחה דעתנו כי אין להתערב בממצאיו ובמסקנתו של בית המשפט המחוזי. הראיות הנסיבתיות מצביעות על קשר בין המערער לבין שותפו, בתוספת החזקה התכופה. כן מן הראוי לציין כי המערער ויתר על הבאת עדים חיוניים להוכחת האליבי שביסוד הגנתו. מציאותן של שתי הסכינים במונית היא ראיה נסיבתית חזקה לכך שהמערער, שסמוך למושבו נמצאה אחת הסכינים, היה מעורב בשוד. האפשרות כי אדם אחר היה שותף בשוד, שהתבצע בסמוך מאוד לנסיעה המשותפת של המערער ושל יוסף, אינה סבירה כלל ועיקר. אי לכך, דין הערעור על ההרשעה להידחות.

9.באשר לערעור על חומרת העונש, לא מצאנו עילה כלשהי להתערבותו של בית משפט זה. יתרה מזו, שרות המבחן הודיע לנו כי הוא חוזר בו מהמלצתו המקורית להסתפק בעונש שירוצה בעבודות-שירות.

אי לכך, הן הערעור על ההרשעה, הן הערעור על גזר הדין, נדחים.

המערער יתייצב ביום 19.7.2000 עד שעה 10.00 לריצוי עונשו כאמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הערבויות שנקבעו ימשיכו לעמוד בתוקפן.