ע"פ 4188/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער על פי הודאתו, בעבירות של מעשים מגונים בבן משפחה, מעשה מגונה בפומבי ופגיעה בפרטיות, ובהמשך דן אותו לשבע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 30 אלף ש"ח.

2.

המערער, יליד שנת 1959, הוא דודה של המתלוננת, ילידת חודש אפריל 1986, ובשנים 1993 עד 2006 הוא גר בשכנות לסבתה, אותה היא נהגה לבקר ולעתים אף ללון שם. נטען, כי החל משנת 1993, ובעת שהמתלוננת היתה בת 7 שנים בלבד, החל המערער לגעת בחלקי גופה השונים וללטף אותה לצורך גירוי מיני. החל משנת 1996 הסלימו מעשיו, כאשר החל להפשיט את המתלוננת מבגדיה, לגעת באיבריה האינטימיים, ולחכך את איבר מינו בגופה עד שהגיע לפורקן. ועוד נטען, כי במועדים שונים נהג המערער לצפות במתלוננת שעה שהתקלחה והתלבשה, ובמעשה דומה חטא בחודש יוני 2006, כאשר צפה לעבר חדרה של אחות המתלוננת שעה שהתלבשה.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי בניגוד לאמור בתסקיר שירות המבחן ודו"ח הערכת מסוכנות, לפיהם המערער אינו מודע למשמעות הפגיעה בקורבן ולקשייו

בתחום המיני, ועל כן הוא אינו רואה את עצמו נדרש לקחת חלק בתהליך טיפולי, מובילות ראיות המערער למסקנות שונות. הכוונה לחוות דעת שניתנה על ידי אלון מרגלית, פסיכותרפיסט, ולפיה, למרות דלותו של המערער הוא עשוי להירתם לתהליך טיפולי ממנו הוא עתיד להפיק תועלת. לפיכך, ביקשה ההגנה מבית משפט קמא לדחות את הדיון כדי למצות את התהליך השיקומי, אולם בית המשפט לא נעתר לה. במהלך הערעור הונחה בפנינו חוות דעת נוספת, הפעם של מר אריק שפירא, פסיכולוג קליני, ולפיה סובל המערער מפיגור שכלי קל, בעל אישיות ילדותית, תלותית ודלת כוחות. עם זאת, הוא עשוי להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי, ועל כן נכון לאפשר לו לקבל טיפול כזה במסגרת פרטנית או במסגרת הקהילה, לפני שייקבע כי עליו לשאת ביתרת עונשו. עוד נטען, כי בשיקולי בית המשפט לא הובאה בחשבון חוות דעתו של מר מרגלית, ולא ניתן משקל הולם להודאת המערער, הצער שהביע על מעשיו, והעובדה שחדל מהם שנים רבות לפני שנקרא לתת עליהם את הדין.

אין בידינו להיעתר לערעור. ראשית, משום שההליך הפלילי לא נועד רק לשקם את המערער ולטפל בחולשותיו, אלא גם לתת מענה לשיקולי ענישה נוספים כמו גמול, עשיית צדק עם הקורבן והרתעת הרבים. במשך שנים רבות עשה המערער ככל העולה על רוחו בגופה של אחייניתו, קטינה שבתחילת הפרשה היתה ילדה ממש, בה ראה אובייקט מיני קל וזמין, ועליה כפה את רצונו גם תוך שימוש בכוח. בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער " הותירו צלקות קשות בנפשה של המתלוננת, אשר אף היום כבגירה, מתקשה בניהול חיים רגילים לבנות גילה, בשל הפגיעות הקשות שפגע בה הנאשם" ( ראו עמ' 15 לגזר-הדין). אפשר שהמערער סובל מלקוי שכלי קל, אולם גם ברור לנו שהוא הבין היטב את הפסול שבמעשיו, וחרף זאת התמיד בהם במשך שנים לא מעטות, תוך שהוא עושק את ילדותה של קורבנו ונעוריה. לכל אלה נתן בית המשפט המחוזי את דעתו, ונוכח רמת המסוכנות הנשקפת מהמערער, לא היה מנוס מלהורות על כליאתו לתקופה ממושכת. ככל שיתברר כי יש ממש בטענה בדבר נכונות המערער להירתם לתהליך טיפולי, אנו מניחים כי בבוא השעה תיבחן בקשה זו בכובד ראש על ידי שלטונות הכלא.

נוכח האמור, הערעור נדחה.