ע"פ 4194/07 מדינת ישראל נ. יעקב ברקאי

השופט א' א' לוי:

בין המשיב למתלונן קיים סכסוך על רקע כספי. בתאריך 8.4.06 בשעת לילה, נפגשו השניים בדירתו של אחר בירושלים, ובמהלך מפגש זה תקף המשיב את המתלונן, הלם בו באגרופיו ובעט בו. בהמשך, הורה המשיב לנאשם האחר בפרשה זו, אביקם יעקב, לכבול את ידיו באזיקונים. המשיב נטל לידו שרשרת עמה התכוון להכות את המתלונן, אולם אביקם מנע זאת ממנו. בעקבות כך כרך המשיב סרט דבק סביב רגליו של המתלונן, והוא ושותפו העלו אותו למכונית והחלו בנסיעה. הם עצר בדרכם והמשיב כיסה את פיו ועיניו של המתלונן בסרט דביק, והניחו בתא המטען של הרכב. בהגיעם ליער כסלון הוציא המשיב את המתלונן מתא המטען, ובהמשך הסתלק מכוונתו לחפור לו בור ביער בעקבות הפצרותיו של אביקם. המתלונן שוחרר לבסוף באזור הקסטל, ומונית שהזמינו המשיב ושותפו הסיעה אותו לביתו. נטען, כי כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן נפיחות בפניו, שטף דם בעיניו, פגיעה באוזנו השמאלית, בצקת ברשתית העין, ושטפי דם בראשו וכאבים באשכיו. ועוד נטען, כי בטרם הניחו למתלונן ללכת לדרכו, גנב ממנו המשיב סכום של 4,250 ש"ח וכן את מפתחות רכבו ומכשיר טלפון השייך לו.

בכל אלה הודה המשיב, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של חטיפה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית וגניבה לפי סעיפים 369, 380 ו-383(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נגזר עונשו של המשיב: 6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, שנה מאסר על תנאי, פיצוי המתלונן בסכום של 4,250 ש"ח, וכן נקבע כי המשיב יהיה נתון בפיקוח שירות המבחן במשך שנה.

בערעור שבפנינו מלינה המדינה כנגד קולת העונש. נטען, כי בגזר הדין לא ניתן מענה הולם לחומרת מעשיו של המשיב, לסבל הגופני והנפשי שגרם לקורבנו, ולהיותו יוזם החטיפה ומוציאה לפועל שרק בהתערבותו של אביקם לא הסתיימה בתוצאה קשה יותר. כן נטען, כי בית המשפט נתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות של המשיב.

ערעור זה בדין יסודו. המשיב תקף אדם וחבל בו, ולאחר מכן חטף אותו והסיעו למקום מבודד תוך שידיו, פיו ועיניו חסומים בסרט דביק. נקל לשער את האימה בה היה נתון הקורבן, שאך כפסע היה בינו לבין תוצאה קשה יותר. זוהי התנהגות עבריינית, אשר כרוכה בה תעוזה לא מועטה ומעידה עד כמה מסוכן הוא המשיב ועד כמה אין הוא רואה את עצמו נתון למוראו של החוק. לא נעלמו מעינינו השינויים שחלו במשיב מאז ביצע את העבירות, ושינויים מסוג זה ראוי כי ישמשו נימוק להקלה מסוימת בעונש. אולם, מנגד ניצב אינטרס הכלל המחייב להבהיר לכל את החומרה היתרה בה רואה החברה בכלל, ומערכת המשפט בפרט, עבירות מסוג זה. בפני המשיב היו פתוחות דרכים אשר נקבעו בדין כדי לגבות חוב מחייב סרבן, אולם הוא העדיף לעשות דין לעצמו, ובאמצעים ששום חברה מתוקנת לא תוכל להשלים עמם.

לפיכך, ולאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים, החלטנו לקבל את הערעור, ואם לא נחמיר עם המשיב כפי שהיה ראוי לעשות, יהיה זה משום ההלכה הנוהגת לפיה אין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם נאשם. אשר על כן, אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב על 18 חודשים. יתר חלקי גזר דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

המשיב יתייצב לשאת בעונשו ביום כ"ה בתשרי התשס"ח (7.10.07), עד לשעה 11:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים.