ע"פ 4205/13 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע גזר הדין נדונה באריכות על כל צדדיה, עד שהוחלט כפי שהוחלט בהחלטה מיום כ"ב בתמוז תשע"ג (30.6.2013), על מועד התייצבות לריצוי העונש, תוך מתן אפשרות למבקשת להתארגן במשך 3 שבועות ולהחלים מניתוח שעברה ברגליה. מכלול הנימוקים הובא בהחלטה, ואין צורך לחזור על הדברים.

בקשה שנייה לעיכוב ביצוע גזר דין אינה מוּכּרת, אך מכל מקום אין עילה – פורמלית או מהותית – להיעתר לה. מן הראוי לזכור ולהזכיר כי ילדהּ של המבקשת נעלם, עקבותיו אבדו לפני למעלה מ-5 שנים. התדיינויות משפטיות לרוב לא הועילו, המבקשת מצִדה מוסיפה לבצע עבירה נמשכת; והילד איננו.

המבקשת תולה כעת את יהבה בחוות דעת לעניין הדין האירופי. ברם, גם אם לפי שיטתה נפל פגם בהחלטות בתי המשפט בבלגיה ובצרפת, הרי שאין בכך כדי להשליך על הרשעתה בדין בעבירות שבהן הואשמה בישראל. אין צריך לשוב ולומר כי המבקשת עשתה דין לעצמה וחטפה את הילד בניגוד לאמנת האג. ועוד זאת נזכיר, כי שנת מאסר אחת נגזרה על המבקשת בשעתו, בגין הרשעתה בהפרת הוראה חוקית,

כשעדיין לא הורשעה גם בחטיפה ממשמורת. גם מטעם זה הוריתי בהחלטתי הנ"ל כי ערעורה של המבקשת ישמע בתוך שנת המאסר הראשונה, ובהתאם לכך נקבע הדיון בערעור ליום 12.5.2014 בשעה 09:00.

אשר למצבה הרפואי של המבקשת, הרי שלצורך החלמה עוכב ביצוע העונש בהחלטתי הקודמת, ומצבה אינו מצדיק עיכוב נוסף. בשב"ס תינתן תשומת הלב הדרושה למצבה הרפואי.

החלטה זו, עד כאן, נכתבה ביום 17.7.2013.

בטרם נחתמה ההחלטה, הוגשה ביום 18.7.2013 "הודעה על פיטורי בא כוח המבקשת" , בחתימת המבקשת, "מחמת רשלנות מקצועית חמורה וחשש כבד למעילה באמון המבקשת" . ההודעה לוּותה בבקשה טלפונית למזכירות לעכב את מתן ההחלטה. בטרם היה סיפּק לשקול את הבקשה, ובטרם ניתנה רשות להפסקת הייצוג, הגישה המבקשת בערבו של יום

"בקשה דחופה ובהולה לעיכוב ביצוע גזר דין לתחילת מאסר הקבוע ליום 22.7.2013" . לשונה חריפה, אך לא אתפוס את המבקשת בשעת צערה, ערב כליאתה. ברוח זו מן הראוי להתייחס גם לדבריה כלפי בא כוחה. זה עשה את מלאכתו, כדרכו, בשקידה.

בתגובתה לבקשת עיכוב הביצוע השלישית ציינה המשיבה כי כקודמותיה, הוגשה הבקשה בדומה לאופן התנהלות המבקשת בהליכים עד כה והיא איננה אלא ניסיון נוסף לדחות את אשר אין עוד לדחותו. על המשיבה לתת את הדין על מעשיה, ואין בבקשתה כל נימוק חדש המצדיק את עיכוב ביצוע העונש.

אכן, כשם שלא נמצאה עילה – פורמלית או מהותית – להעתר לבקשה השנייה לעיכוב ביצוע גזר הדין, אין גם עילה לעשות כן ביחס לבקשה השלישית (נספחיה לא הוגשו עד עתה). נטען בה, כי "אקט המאסר נועד ללחוץ על המבקשת לגלות מידע... בנוגע למקום הימצאו של בנה" . לא מיניה ולא מקצתיה. המאסר הוא עונש שגזר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בגין העבירות שבביצוען הורשעה המבקשת. עוד כהנה וכהנה טענות מעלה המבקשת נגד אבי הילד, נגד פסקי הדין שניתנו בעניינה בבלגיה, בצרפת ובישראל, על טובת הילד, על מצבה הרפואי, על פנייתה לשגרירות צרפת, ועל בקשתה לחנינה מאת נשיא המדינה. המבקשת מציינת כי אינה יודעת קרוא וכתוב בשפה העברית, וכי בקשתה תורגמה לה לצרפתית והוסברה לה, עד שהבינה את תוכנה והיא מסכימה לאמור בה.

כאמור, אין בכל אלה כדי להצדיק דחייה נוספת בביצוע גזר הדין. דברי ההחלטה הראשונה מדברים בעד עצמם ואין מקום להוסיף עוד. עם כליאתה, תובא המבקשת לפני רופא בשב"ס, לבדיקת רגליה, עיניה ושאר מכאוביה, ועל מנת להתאים לה את הטיפול הרפואי הנחוץ.

המבקשת רשאית כמובן לפנות אל נשיא המדינה בבקשת חנינה, אך גם זו אינה עילה לעיכוב ביצוע העונש.

הבקשה נדחית.