ע"פ 4231/10 יוחאי קרוואני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

שחר גורודיש (להלן: המתלונן), המתגורר לא הרחק מביתו של המערער, חשד בזה האחרון כי גנב מכשיר טלוויזיה מביתו. בתאריך 13.12.08, בשעת לילה מאוחרת, הוא הגיע לחצר ביתו של המערער, ושם התפתח ויכוח קולני. נטען, כי בשלב זה ניגש המערער לרכבו, נטל משם סכין ועמו דקר את המתלונן בצווארו. כתוצאה מכך הובהל המתלונן לבית חולים, שם אובחן פצע חתך בצווארו שחייב טיפול ותפרים.

המערער הודה בעובדות האמורות, ומכוח הסכם טיעון בין הצדדים עתרה המשיבה לדון אותו לשנת מאסר ולחייבו לשלם פיצוי למתלונן. בסופו של יום דן בית המשפט המחוזי את המערער לעשרה חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 18,000 ש"ח.

המערער, המשיג בפנינו על הוענש, סבור כי נכון היה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולשים את הדגש בעונש על הפן הטיפולי. עוד נטען, כי לא ניתן בשיקולי הענישה משקל לכך שהיה זה המתלונן שהגיע לביתו של המערער; משהופנה המערער לממונה על עבודות השירות, לא היה מקום להשית עליו מאסר ממש; לבסוף, נטען כי לא ניתן משקל הולם לכך שהמערער שולב בתהליך טיפולי על ידי שירות המבחן.

אין בידינו לקבל את הערעור, באשר הפרשה הנוכחית היא ביטוי נוסף לגל האלימות שמציף את החברה בישראל בשנים האחרונות. על ויכוח של מה בכך, גם אם היה זה המתלונן שיזם אותו, הגיב המערער בדקירת יריבו בצווארו, ונראה שאך נס הוא כי אירוע זה לא הסתיים בתוצאה קשה כפי כמה. בנסיבות אלו לא זו בלבד שלא גילינו בעונש חומרה כלשהי, אלא שאף נראה כי הערכאה הדיונית הלכה לקראת המערער עד קצה גבול האפשר.

אי-לכך, הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת במאסרו במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז, ביום ה' בטבת התשע"א (12.12.10), עד לשעה 10:00. לבקשת המערער אנו מורים כי הפיקדון בסך 10,000 ש"ח שהפקיד בקופת בית המשפט, יועבר למתלונן על חשבון הפיצוי שנפסק לו.