ע"פ 425/07 פלוני נ. מדינת ישראל

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המבקש ושותפו לכתב-האישום, בשורה של עבירות חמורות שביצעו כלפי קטין – סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה, גניבה, ביצוע מעשה מגונה והתעללות בקטין.

מעשים אלה – שהביאו לא רק לפגיעה פיסית בקטין, אלא גם להשפלתו וביזויו – נמשכו מספר ימים במהלך שנת 2004, לאחר שהמבקש הגיע למסקנה כי הקטין "מעל באמונו" וביקש להענישו בשל כך. להבהרת חומרת הפרשה אציין, כי בין יתר המעשים נמצא כי המבקש הכה את הקטין, שבר את ידו, אילץ אותו לפשוט את בגדיו, השכיבו על הקרקע והטיל על גופו החשוף את מימיו, איים עליו בפגיעה בגופו, ביצע בגופו מעשה מגונה, חנק אותו ונטל את מכשיר הטלפון הסלולארי שלו. בית-משפט קמא קבע בגזר-דינו, כי המבקש ושותפו ניצלו את הקטין – עולה חדש "אשר היה מבודד חברתית, ושעיקר קשריו החברתיים בישראל התמצה בידידות שנרקמה בינו לבין [המבקש ושותפו לאישום] , ידידות שסופה בפרשה העגומה דנן" (עמ' 3 לגזר-הדין). נוכח הרשעתו במעשים אלה, דן בית-המשפט את המבקש

ל-36 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את קרבנו בסכום של 15,000 ש"ח.

המבקש, אשר לא השלים עם הרשעתו, הגיש לבית-משפט זה ערעור ועימו הבקשה שלפני לעכב את ביצועו של העונש עד להכרעה בערעור.

עיינתי בבקשה ובנספחיה, והאזנתי ברוב קשב לטיעונו על-פה של עו"ד סויסה, אולם לא מצאתי כל עילה לעכב את ביצוע העונש. בשלב הנוכחי, לאחר שהמבקש כבר הורשע בדינו, אין לראותו עוד כמי שנהנה מחזקת החפות, ובמצב שכזה – ובהיעדר נסיבות מיוחדות – יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית של גזר-הדין. במקרה הנוכחי, לא רק שלא עלה בידי בא כוחו של המבקש כדי להצביע על נימוקים שיהיה בהם כדי להצדיק סטייה מכלל זה, אלא שערעורו מופנה בעיקר כנגד ממצאים שבעובדה בהם, כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. משכך, ונוכח חומרתן של העבירות, ואורכו של המאסר, אין זה המקרה המתאים לעיכוב ביצועו של העונש.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לשאת בעונשו ביום ט' בשבט התשס"ז (28.1.2007),

עד לשעה 11:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי באר-שבע.