ע"פ 4300/09 רונית בן רובי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערערת הורשעה, על פי הודאתה, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, ונדונה לעשרה חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על תנאי, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה במשך 12 שנים, וכן חויבה לשלם פיצוי בסכום של 15,000 ש"ח.

2.

העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה היו אלו: בתאריך 5.2.07, בשעת צהריים, נהגה המערערת ברכב ברחוב קפלן בפתח-תקווה. אותה שעה היה מזג האוויר נאה, הראות טובה, ושרר אור יום. המערערת חלפה על פני מעבר חצייה, ולאחר כ- 7.8 מטר החלה בנסיעה לאחור, מתוך כוונה לקנות דבר מה בקיוסק סמוך. אותה שעה חצתה את הכביש, במעבר החצייה או בסמוך לו, פולה-פאולינה לריאה. היא הספיקה לעבור כ-

7.5 מטר על פני הכביש, ואז פגע בה רכבה של המערערת. כתוצאה מכך נגרמה לפאולינה פגיעה רב-מערכתית, וכשלוש-עשרה שעות לאחר שהובאה לבית חולים, היא הלכה לעולמה.

בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המערערת נטען, כי היא חטאה באלה: נסעה אחורנית שלא לצורך ובניגוד לכיוון התנועה; לא הבחינה במנוחה שחצתה את הכביש; ולא התנהגה כפי שנהג מן היישוב היה עושה באותן נסיבות.

3.

הערעור שבפנינו מופנה נגד ההחלטה לדון את המערערת למאסר בו תשא במתקן כליאה, והעתירה היא לצמצם את היקפו של המאסר כך שהמערערת תוכל לשאת בו בדרך של עבודות שירות. נטען, כי המשיבה חרגה בטיעוניה לעונש בפני בית משפט קמא מהעובדות המוסכמות שנכללו שבכתב האישום המתוקן, ובית המשפט התבסס על כך בבואו לקבוע את מידת רשלנותה של המערערת וחומרתה. באי כוחה של המערערת, שלא חסכו במילים קשות כדי לתאר את מה שנראה בעיניהם כסטיית המשיבה מעובדותיו של כתב האישום, אף סבורים כי שולחתם זכאית לסעד מכוח ההגנה מן הצדק, במובן זה שהמאסר יבוטל כליל או יופחת באופן משמעותי. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם ממצבה הכלכלי והנפשי של המערערת, ומהאמור בתסקירו של שרות המבחן. ועוד נטען, כי בית המשפט המחוזי חרג בגזר דינו מרמת הענישה הנוהגת. מראיות נוספות שהובאו בפנינו בשלב הערעור, עולה כי העסק אותו ניהלה המערערת הגיע לפי פחת, נפתחו נגדה הליכי גבייה שונים, ויחסיה עם בן זוגה התערערו עד שנאלצה לפנות לערכאות כדי לקבל צו הגנה.

4.

מטבע הדברים, ומכוח תפקידם, בחרו באי כוחה של המערערת להאיר את השלכותיו הקשות של העונש על שולחתם, בעוד שבית המשפט מצווה לתת את דעתו למערכת שיקולים רחבה יותר, וביניהם – כיצד נוהגים במי שלולא רשלנותה, שלהשקפתנו היא חמורה גם חמורה, לא היה נגרם מותה של אשה, אם לילדים, שפתיל חייה קופד בחטף, ועולמם של בני משפחתה נשתנה עקב כך מן הקצה אל הקצה. לתוצאה זו נודעת חומרה כפולה ומכופלת נוכח המצב הבלתי נסבל בכבישי ישראל, שאת מחירו משלמים רבים בחייהם, כמעשה של יום יום. מצב זה אינו נובע מגזירת שמים, הואיל ובחלקו הארי נגרם עקב התנהגות רשלנית של נהגים אשר אינם מקפידים לקיים כללי בטיחות בסיסיים, כללים שנועדו לקדם סכנות מן הסוג שגרמו למותה של המנוחה. לכל אלה אל מצאנו התייחסות בנימוקי הערעור, ומאידך, הם זכו לניתוח מפורט ומעמיק בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום, ועקב נסיבותיה האישיות המיוחדות של המערערת, הסתפק בעונש מתון. לא סברנו כי יש מקום להקלה נוספת בעונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

המערערת תתייצב לשאת בעונשה בתאריך א' בכסלו התש"ע (18.11.09), עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב.